הפינה ההיסטורית: המובלעת הצלבנית בירושלים

מול השער החדש שבחומת ירושלים, על דרך הצנחנים ובסמוך לכיכר צה"ל, נמצא אחד המבנים היפים של ירושלים – בית החולים סן לואי. בניין תלת-קומתי וגדול ממדים זה, ידוע גם בשם "בית החולים הצרפתי". גובהו 20 מטר ואורך חזיתו הסימטרית היא כ-50 מטר. החזית ושני אגפיה המגולפים מאבן, מעוצבים בסגנון רנסנסי-ברוקי ומשולבים בו גם חלונות רבים, שבחלקם "עיוורים" (דמויי חלון). שער הברזל הראשי המסוגנן עם פיתוחים רבים, משולב בו שמו של בית החולים, ובראשו מתנוססת כותרת עם עיטור חבצלת – סמל בית המלוכה הצרפתי.

אבן הפינה לבניין הונחה בשנת 1879, והוא נבנה בשני שלבים משך כ-20 שנה. השלב הראשון נחנך ב-1881, והמבנה כולו הושלם במתכונתו הנוכחית רק בשנת 1896. הבניין הענק והמרשים, נשאר בתחום מדינת ישראל בסיום מלחמת העצמאות, ובכך נותק מהרובע הנוצרי, שאת אוכלוסייתו הוא שרת. המקום הוסב להיות לבית חולים למחלות חשוכות מרפא, לבני כל העדות והדתות. בית החולים שזוכה להכרת משרד הבריאות, מאשפז נוצרים, מוסלמים ויהודים – ביניהם חרדים (ובכניסה תלויה תעודת כשרות). היחס בין המאושפזים הוא: 60 אחוז יהודים, 20 אחוז מוסלמים ו-20 אחוז נוצרים. מספר המטופלים בו לא עולה על 40 ואלו נהנים מחדרים ואולמות מרווחים ביותר. בית החולים מצויד בציוד רפואי מודרני והחולים נהנים מטיפול מסור ביותר של אחיות מהמנזר הצרפתי-קתולי סן ג'וזף (אשר ממוקם ברחוב הנביאים). בנוסף לנזירות הקתוליות, עובדים בו רופאים ישראלים וערבים ומתנדבים מכל העולם.

בית החולים הצרפתי סן לואי (צילום: אדם אקרמן)

למבקר בבניין מצפה הפתעה, כי הוא אינו רק בית חולים, אלא שמורה של תקופת הצלבנים בירושלים, וזאת בזכות מייסדו הברון הצרפתי פול אמנדה דה פיילא (1924-1851). הברון האמיד מדרום צרפת היה קתולי אדוק ורומנטיקן נלהב, שמסעות הצלב הסעירו את דמיונו, וגם צייר מוכשר. הוא אהב לצייר בעיקר מראות ודמויות מתקופת הממלכה הצלבנית בירושלים. הזדהותו עם מסעות הצלב ניכרת בציוריו הרבים והמרהיבים, על קירות בית החולים. הציורים עוסקים בדמויות צלבנים ומעוטרים בסמלי ובדגלי האבירים השונים, והמסדרים הדתיים והצבאים. בולטים ציורי העיר בית לחם וכוכב מעליה וציור ירושלים בעת כיבושה ב-1099. דה פיילא ראה עצמו כממשיך דרכם של הצלבנים, אך בשונה מהם פעילותו לא היתה בחרב, אלא בהקמת מוסדות בכספו למטרות סעד ולהאדרת שמה של צרפת. כך רכש את הקרקעות עבור בית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה (על דרך שכם) והמנזר הסמוך לו, ובמורד הר ציון לבניית כנסיית סנט פיטר גליקנטו (התרנגול).

סמל האימפריה הע'ותמנית בחזית הכניסה למבנה (צילום: אדם אקרמן)

בשנת 1876, בהיותו בן 25, ביקר דה פיילא לראשונה בירושלים עם אימו והזדעזע מתנאי התברואה והצפיפות בבית החולים הקטן, שהקים המסדר הצרפתי סן ג'וזף במתחם הפטריארכיה הלטינית בעיר העתיקה. הברון החליט לרכוש מגרש רחב ממדים מעבר לחומה (ממול לאזור שבו נפרץ ב-1889 השער החדש) ולהקים עליו בית חולים מודרני. בין שיקוליו היה זיהוי המגרש, כמקום עליו חנה המחנה של טנקרד, אחד מהמצבאים הצלבנים שהשתתפו בכיבוש ירושלים (ממול למגרש, סמוך לחומה, נתגלו שרידי מגדל צלבני המזוהה כ"מגדל טנקרד"). בתחום השטח שרכש עמד גם עץ אלה אטלנטית, שגילו מוערך ב-800 שנה, שריד מהתקופה הצלבנית, ששולב בחצר הקדמית של בית החולים (העץ קרס בחורף 1976). המוסלמים קוראים עד היום למתחם בית החולים "הוספיס אל בוטמה" (בערבית עץ האלה נקרא בוטמה).

פמליית הקיסר וילהלם השני בדרך יפו בעת ביקורו בירושלים ב-1898 (צילום: מתוך ויקיפדיה)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

דה פיילא קרא לבית החולים שהקים על שמו של המלך הצרפתי לואי ה-9 (1270-1226), שהשתתף בשני מסעות צלב וזכה לתואר "קדוש". קשר נוסף שמצא הברון באזור למסעי הצלב, היה בשרידי בית חולים למצורעים, שבנו הצלבנים במקום (שרידיו נמצאים עדיין בין מתחם סן לואי ואכסניית נוטרדאם הסמוכה). מסדר הצלבנים שהקים וטיפל במצורעים נקרא על שמו של לזרוס (אלעזר) הקדוש. ב-2016 הגיע לארץ ראש מסדר לזרוס מדרום צרפת, לטקס הוקרה לנזירים-הלוחמים, שטיפלו בתקופה הצלבנית באומץ רב בחולי הצרעת. בכניסה לסן לואי נקבע שלט עם סמל המסדר וכתובת סביבו, המספרת שבמאה ה-12 היה במקום "בית מצורעים", מטעם אנשי המסדר הצבאי על שם לזרוס.

במסדרון המרווח של הקומה השנייה של בית החולים ובקפלה לשעבר בקומת הקרקע, ששמשה לתפילה בשלב בנייתו הראשונה של הבניין, ובכניסה המפוארת שבאגפו המזרחי שנבנתה עם השלמת המבנה, נמצאים ריכוזי ציורים נאים מעולם הצלבנים. על הקיר המערבי מצוירים תמשיחי קיר ובמרכזם עיר צלבנית בארץ ישראל, מעוטרת בסמלים שמקורם במטבעות ובחותמות צלבניים. הסיפור "הצלבני" בולט באופן עז ביותר בציורי שתי דמויות ענק במסדרון הקומה השנייה: אביר ממסדר ההוספיטלרי ואביר ממסדר הטמפלרים (בתמונות). שניהם עוטים שריון עם מגן וחרב, ולראשו של האביר הטמפלרי ישנה גם קסדה. בקפלה נמצא גם פסל עץ של המלך לואי ה-9.

ציור קיר של אביר טמפלארי שהשתמר בבית החולים הצרפתי (צילום: אדם אקרמן)

תמשיחי קיר צבעוניים נוספים התגלו בשנת 2009, בעקבות התפוצצות צינור מים בבניין. ציורים אלו, כוללים בעיקר עיטורים גיאומטריים, ולא דמויות, היו חבויים מתחת לשכבות של טיח וצבע. אירוע מקרי זה, מעיד שייתכן שמצויים עיטורים נוספים בבניין. אנשי רשות העתיקות הגיעו לבית החולים בעקבות הפיצוץ, ועסקו במלאכת שימור וייצוב הציורים, אף כי אלו הם רק בני כ-120 שנה. אירוע זה הביא לתודעת הציבור את דבר קיומו של אוצר האמנות החבוי, ולפתע ההוספיס השליו, ששוהים חולים סופניים וכרוניים, זכה לפרסום ארצי.

ציור קיר של אביר הוספיליטארי שהשתמר בבית החולים הצרפתי (צילום: אדם אקרמן)

בתקופת מלחמת העולם הראשונה השתלטו הטורקים על הבניין. הם הפכו אותו לבית חולים צבאי, פגעו ברהיטיו ומרחו צבע שחור על ציוריו של דה פיילא. נזירות סן ג'וזף המשיכו לטפל בפצועים הטורקים משך כל שנות המלחמה. הברון דה פיילא עזב את ירושלים. לאחר כיבוש העיר בידי הבריטים, חזר בשנת 1920 הברון לבית החולים והחל לשקם אותו. חרף גילו המתקדם הוא עבד אישית בתיקון ציוריו והצליח לשחזר את מרביתם, עד שחלה במחלה קשה ונפטר בבית החולים שהוא ייסד בשנת 1924.

ירושלים לא התברכה ביצירות אמנות מקוריות רבות, בשל התהפוכות הרבות וההרס שעברה במרוצת הדורות. אי לכך ציורי הקיר של דה פיילא, מהווים תרומה חשובה לחובבי אמנות ולחוקרי התקופה הצלבנית. לאוהבי ההיסטוריה הם מוסיפים ממד נוסף להארת כ-200 שנות השלטון הצלבני בארץ.

שלט הכניסה לבית החולים הצרפתי (צילום: אדם אקרמן)

הציורים מבליטים אומנם את הצד הנוסטלגי-דתי וגם המסתורי של המסדרים למיניהם, אך מתעלמים מאכזריותם ומקנאותם הדתית והטבח שביצעו הצלבנים, ביהודים ובמוסלמים בכובשם את ירושלים.

הברון שהיה איש רוח וחוקר קדמוניות המזרח, חקר רבות את שושלות הייחוסין של האבירים והקפיד מאד בציוריו בפרטי לבושם, בסמליהם ובנשקם ושמר על המוטיבים השאולים מעולם האמנות של ימי הביניים. דה פיילא השתתף גם בראשית המאה ה-20, בשחזור ציורי קיר צלבנים בכנסייה הצלבנית באבו גוש, שצבעיהם דהו והיו במצב גרוע, והשקיע עמל רב בשיקומם.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".