הפינה ההיסטורית: ציורי קיר רומיים בירושלים וסביבתה

חדר ציורי הקיר הרומיים במוזיאון ארצות המקרא מהווה הזדמנות יחידה עבור שוחרי האמנות והיסטוריה הישראלים לחזות ביופיים של ציורי הקיר בני כ-2000 שנה כאן, בירושלים.  הציורים, שעיטרו וילות פרטיות ומבני ציבור בעיר פומפי הקדומה שבחבל ארץ קמפניה שבאיטליה, הופקדו במוזיאון ארצות המקרא עם פתיחתו בשנת 1992, על ידי מייסדו – האספן והחוקר ד"ר אלי בורובסקי.

כידוע, אסון טרגי פקד את פומפי וערי קמפניה הסמוכים לה, כאשר באוגוסט שנת 79 לספירה התפרץ הר הגעש וזוב, וקבר את העיר ושכונותיה תחת שכבות עמוקות של לבה, אפר ובוץ. אסון טבע זה קטע את חיי תושביה, אך העניק חיי נצח למבנים ולציורי הקיר הנפלאים שעיטרו אותם, לכלים ואפילו לגופות התושבים שהשתמרו בדיוק באופן בו פקד אותם האסון. מסתבר שבתי התושבים היו מעוטרים בפאר רב בציורי קיר שנודעו בטכניקת הציור הייחודיות – הפרסקו (ציור על טיח לח), והם מעוררים השתאות בשל רמתם ומורכבותם האמנותית הגבוהה.

יצירות מקוריות מקירות הווילות בפומפי המוצגות בחדר הפרסקאות במוזיאון ארצות המקרא (צילום: אדם אקרמן)

רק בתחילת המאה ה-18 החלו חפירות שיטתיות בפומפי, ואז התגלו ציורי הקיר מרהיבי העין, כמו גם קישוטי הסטוקו ורצפות הפסיפס. היסטוריון האמנות אוגוסט מאלו (1904-1840), בחן את שיטות הבנייה של בתי פומפי, וחילק את ציורי הקיר לארבעה סגנונות כרונולוגיים רצופים על פי התפתחותם. הסגנון הראשון הוא הוותיק והפשוט. ראשיתו במאה ה-2 לפני הספירה, והוא היה מורכב מפאנלים המצוירים בצבע אחיד, ללא עיטורים, הקירות נצבעו כדי לחקות לוחות שיש. הסגנון השני התחיל להופיע בתחילת המאה ה-1 לפני הספירה. הסגנון עשיר באלמנטים ארכיטקטוניים שכאילו מכניסים את הנוף החיצוני פנימה, וכן בציורים מיתולוגיים גדולים המעניקים תחושה של המציאות בתוך הצגת תיאטרון. הסגנון השלישי, שהונהג ברומא בסביבות שנת 15 לפנה"ס והתפשט אל קמפניה, זנח את הרכיבים האדריכליים כאמצעי אשליה, והחל לכלול משטחי צבע אטומים עם עיטורים מאד מאופקים וצביעת משטחי הרקע בצהוב, כחול וירוק. סגנון זה נוצר לאחר שהקיסר אוגוסטוס, שמשל ברומא 57 שנה (משנת 43 לפנה"ס ועד 14 לספירה ), התנגד לסגנון השני הראוותני, והנהיג חזרה לסגנון צנוע שידגיש מקומות פולחן שהיו בטבע, כמו מעיינות ועצים מקודשים. הסגנון הרביעי הגיע לפומפי זמן קצר לפני רעידת האדמה היה למעשה חזרה לסגנון השני, אך כלל פריטים ארכיטקטוניים בעזרת מוטיבים דמיוניים. אצילי רומא ועשיריה בנו להם בתקופה זו את הווילות המפוארות באזור קמפנייה. הציורים שעיטרו את קירות הבתים בשנת האסון היו בבואה של סגנון החיים הרומי, של ערכי החברה ושל הנושאים שהעסיקו אותה: נופים קסומים, טבע, מקדשים כפריים אפופי ערפל, דמויות מיתולוגיות וארוטיקה.

בתערוכה שהוצגה "נופים קסומים" עם פתיחת המוזיאון ב-1992, הוצגו 68 פרסקאות. בקטלוג שליווה את התערוכה נכתב שהן נתגלו בתחילת המאה ה-19, והאוסף נרכש על ידי ד"ר בורובסקי דרך שוק העתיקות. מקורם של מרבית ציורי הקיר הוא בבוסקוטרקאסה – אחד מפרבריה של פומפי. בחדר נעול שהביקור בו מחייב להירשם מראש, והסיור בו נעשה בלווי מומחה של המוזיאון לאמנות, מוצגים כיום 41 פרסקאות בסגנונות השלישי והרביעי מכלל האוסף. עבור שוחרי האמנות בישראל מהווה הביקור הוא חוויה לחזות בתפארת הציור הרומי. נציין כי ברובע ההרודיאני בירושלים, במבנה בית המידות המפואר, שנהרס בזמן המרד הגדול נגד הרומאים בשנת 70, אותרו גם קירות מעוטרים בפנלים צבעוניים. עשירי ירושלים נטו לחקות את הסגנון הרומי, בתמשיחי קיר וברצפות פסיפס משובצות בצורות גיאומטריות.

עטיפת הספר של דר אלי בורובסקי – אספן פרסקאות ומייסד מוזיאון ארצות המקרא (צילום: אדם אקרמן)

***

במרחק בנסיעה של כרבע שעה מדרום לירושלים ניתן, מזה כעשור, להרחיק ולחזות בחדר המלכותי שבנה הורדוס מעל תיאטרון השיש שנחשף, אשר קירותיו עוטרו בציורי קיר בסגנון (פומפי) הראשון והשני. הציורים עברו מלאכת שימור מעולה על ידי משמרי האמנות של מוזיאון ישראל. הם צוירו לפני 2000 שנה בשיטת הפרסקאות ועוטרו בשיטת מוטיבים ארכיטקטוניים מרשימים, ונעשו לכבוד ביקורו של מרקוס אגריפה בשנת 15 לפנה"ס בהרודיון. אגריפה, המחותן של אוגוסטוס ומפקד צבא רומא, התרגש בראותו בין ציורי הקיר את סצנת הקרב הימי אקטיום משנת 31 לפנה"ס. בקרב זה הוא ניצח את הצי של אנטוניוס וקליאופטרה, שהודות לו מצרים חזרה לחיקה של האימפריה הרומית. ציורי הפרסקאות נעשו בחיפזון על גבי קירות שצוירו קודם בשיטת סקו (ציור על טיח יבש).

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

התא המלכותי (8X7 מטר) וגובה 6 מטר, היה מעין סוויטה עם שני חדרי שרות משני צדדיו. בחלקו העליון של קירות החדר ציורו בגובה של כ-4 מטר מעל לרצפה "תמונות תלויות" של חלונות היוצרות אשליה של חלונות מצוירים על לוחות עץ, אשר תריסיהם פתוחים לרווחה אל מראות נוף אירופאי ומצרי. להגברת האשליה תוארו גם החוטים והמסמרים שהתמונות נתלו עליהם, והתפס לסגירת התריסים. המראות כוללים נוף כפרי, נוף נהר הנילוס, נוף ימי וכן דמויות של חיות ואנשים. ניתן לראות זאבים, איילות, פרס, תנין ודקל, וכן דמויות של אנשים אשר נעדרו מכל ארמונותיו האחרים של הורדוס. כך למשל, בציור שנמצא על רצפת החדר נראים שני גברים במשתה – אחד מהם לבוש טוגה ועל ראשו זר עלי דפנה והשני שעון אחורה על הספה.

ציורים המוצגים בחדר הארוח של ארמון הורדוס שעברו שימור קפדני (צילום: אדם אקרמן)

הורדוס, שלא העז לעטר מבנה ציבורי וארמונות אחרים בממלכתו בנושאים שהיהדות אוסרת, עשה זאת בחדר מלאכותי זה. מניחים שהציורים בחדר צוירו על ידי אמנים שהגיעו מאלכסנדריה במצרים או מרומא, ונופי נילוס ונושאים מצריים הבליטו את הקשר שנוצר בין תרבויות איטליה ומצרים, לאחר שזו נכבשה בידי רומא. התמונות הממוסגרות תרמו גם להגדלת חלל החדר, וסגנונם מזכיר את הנופים המקודשים מימי הקיסר אוגוסטוס. חלקם העליון של קירות החדר עוטר בתבליטים וביציקות גבס המחקים את עיטורי האבן של מבני ציבור בימי הורדוס, אך כאן הם גדולים במיוחד, מודגשים ומפוארים. חלקם התחתון של הקירות עוטר בפנלים גדולים בצבעי החלודה וירוק הפומפיים, ואילו החלק שמעליהם נותר בהיר וחולק על ידי עמודים דקורטיביים (פילסטרים), עשויים טיח ומעוטרים בעלי צמחי קיסוס, דפנה וזית. השטח הפנימי של הפילסטרים הוקף במסגרות כחולות וכתומות, שהבליט את העיטור הצמחי המצויר בסטוקו. המבקר בחדר המלכותי שבו הורכב גם מייזם אור קולי המחייה את ביקורו של מרכוס אגריפה במקום, משתומם למראה הציורים והעיטורים, ומלאכת השימור שנעשתה בהם ברמה גבוהה. הוא מופתע לראות יצירות אמנותיות על גבול המדבר ומרוחק מירושלים, שהם ברמה אימפריאלית.

קרבתו של ההרודיון לירושלים, כשעת רכיבה על סוס מארמונו המפואר של הורדוס בסמוך לאזור הקישלה של ימינו ליד שער יפו, הקלה על בנייתו, והפכה אותו למקום לינה עבור אורחיו של הורדוס. בנוסף להרודיון, הורדוס שיקם ובנה במדבר יהודה ובבקעת יריחו מבצרים וארמונות בקיפרוס (על שם אמו), במצדה ובארמונות החורף בסמוך ליריחו. בכולם נמצאו עיטורי הקיר שמוצאים להם מקבילות מהסגנון השני – שרווח ברומא ובפומפי. ההרודיון שימש אותו כארמון קיץ, בעוד הארמונות ליד יריחו היו ארמונותיו בחורף. נוסף לשרידי ציורי הקיר במבצרי מדבר יהודה ובארמונות שבנה וחידש (של מלכי החשמונאים), נתגלו שרידים רבים בעיר שהקים – שומרון-סבסטיה, שקרא לה על שם פטרונו אוגוסטוס. מארמונו המפואר בירושלים נותרו שרדים מועטים, אך לפי תיאורו על ידי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, קירותיו המעוטרים ורצפותיו המסוגננות, הדהימו כל מבקר.

קיר הפנלים התחתון שהשתמר בחדר המלכותי בארמון הורדוס בהרודיון (צילום: אדם אקרמן)

הארמון השלישי בהרודיון נחשב למפואר שבארמונותיו בבקעת יריחו, ששכן משני צידי נחל פרת (ואדי קלט), מערבית לתל יריחו של ימינו. הארמון נודע בטרקלין רחב הממדים שלו ובמשטחים הגדולים של קירותיו שנצבעו בשני צבעים יקרים ביותר, אשר החומרים ליצורם הובאו ממצרים ומספרד. ה"כחול המצרי" היה תרכיב סינטטי עשוי קוורץ, סידן, סידן פחמתי ונחושת, שנכתשו יחדיו ונצרבו באש. שימוש בצבע זה נתגלה בעיטורי הקירות של הארמון הצפוני במצדה, אך הוא נצבע על פני שטחים קטנים בהרבה מכפי שנעשן בארמון ביריחו. כך גם השימוש בצינבר (מינרל טבעי), שממנו יצרו צבע אדום עז בקישוטי הארמון, שמקורו היה במכרות בספרד.

שני הצבעים הבוהקים של אדום וכחול – נועדו להרשים את המבקרים. הורדוס ראה קירות בצבעים אלו בארמון אוגוסטוס ברומא. החוקרים משערים שנוכח האיכות הגבוהה של אמנות הציור בארמון זה, הם בוצעו על ידי אמנים מרומא. אלו היו חברים ב"סדנא עילית" שפעלה בשרותם של אוגוסטוס ואגריפה, שהובאו למקום ליצירת עיטורי האולמות מפוארים אלו, שניתן היה למצוא רק בבתי השכבה השלטת ברומא.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"

ציור קרב אקטיום הימי בשנת 31 לפנהס מההרודיון (צילום: אדם אקרמן)