הפינה ההיסטורית: אהבה ברחוב החבצלת

על קיר בית במרכז ירושלים, ברחוב החבצלת מס' 8, חקוקה באבן סדרת צילומים של גבר צעיר ונאה, בעל חזות אירופאית הדור בחליפה, ושל עלמה נאה בעלת חזות מזרחית ושיער שחור ארוך גולש. רחוב קטן זה היה מוקד לסיפור אהבה יוקד, שהבליט את הניגודים בראשית המאה ה-20, בין העדה הספרדית לאשכנזית. ברחוב זה התגוררה לאה אבושדיד, שאיתמר בן אב"י התאהב בה, לאחר שראה אותה עומדת במרפסת ביתה, בהיותה נערה בת 16.

סיפור אהבתם היה לדרמה עזה – רומיאו ויוליה גרסת ירושלים, שהסעירה את העיר דאז. לרחוב החבצלת קראו פעם רחוב הסולל, שהיה שמה של חבורת המייסדים של העיתון "דואר היום", שאיתמר היה עורכו. לרחוב זה עברה גם מערכת עיתון "החבצלת", על שמו הוא נקרא כיום, שהוציא לאור תחילה בעיר העתיקה, הרב ישראל פרומקין, לעורך שלו נתמנה אליעזר בן יהודה, אביו של איתמר בן אב"י, עם בואו ארצה ב-1881. בהמשך רחוב החבצלת, על קיר של אגף נוסף, נמצאת עוד סדרת צילומים חקוקה באבן של חברי מערכת העיתון "דואר היום" – שעורכיו היה איתמר בן אב"י ואביו – המספרת על פועלו ותחנות בחייו. איתמר (בהיוולדו נקרא בן ציון), גדל ברחוב אתיופיה 11, בבית אביו המפורסם, מחיה השפה העברית. היה זה מרחק של מספר דקות הליכה לרחוב החבצלת 8, ביתה של משפחת אבושדיד – שם מצא את אהבתו הגדולה.

שלוש שנות חיזור עד האירוסין ועוד שנתיים על תנאי עד החתונה, איומי התאבדות, עקשנות והתמדה ופרסום שערורייתי של רגשותיו האישיים בעיתון "הצבי" (שאותו הוא ערך) – הצליחו להתגבר על המחסום העדתי שהיה בירושלים באותם ימים ולממש את פרשת אהבתם. האשכנזי המשכיל, התאהב אנושות בבחורה הספרדייה המיוחסת, שהיתה יפה ומבוקשת. לאה אבושדיד היתה אז תלמידת בית הספר אווילינה דה רוטשילד. הסיפור של אהבת איתמר ולאה עצר את נשמת תושבי ירושלים עד שהתממשה החתונה בפסח 1912. האירוסין היו ב-1910 בביתה של משפחת אבושדיד, לאה היתה בת 21, איתמר בן 26. היא זהרה בקסם מזרחי, מטופחת, נשית ונבונה, והוא היה עיתונאי שחזר מלימודים בפריס, שאפתן, נאה מאוד, מוכשר ובעל דמיון – עם אופי סוער ולוחם.

איתמר בן אב"י ולאה אבושדיד ביום האירוסים (צילום: אוסף הספרייה הלאומית)

איתמר שראה את לאה לראשונה, טרם שיצא ללימודים בחו"ל לא שכח את דמות הנערה הנאווה. כאשר חזר מצרפת וראה נערה בשלה ונחשקת, שבני עשירים רבים משתוקקים לשאת אותה לאישה, החליט שזו אהבת חייו וכי לא יוותר. הוא כינה אותה "פרח הפרחים". לאה העדינה, אך המפוכחת, החליטה שהיא רוצה אהבת אמת. היא העדיפה את איתמר על פני הבחורים הספרדים העשירים, שחיזרו אחריה במרץ רב. היא נאלצה להתמודד עם הגישה התקיפה של אמה, ריינה אבושדיד, ואחיה הרופא אברהם אבושדיד, שרצו לשדך לה חתן ספרדי כלבבם. המועמד היה משה ולירו, בנו של בנקאי ירושלמי ספרדי מפורסם. הם הרגישו אפוטרופוסים עליה בהיעדר האב שלמה אבושדיד, הסוחר המצליח והאמיד, שעלה ממרוקו ונפטר טרם עת. הוא היה גזבר העדה המערבית בירושלים ועסק גם בנדל"ן. טרם מותו ממחלה קשה (בשנת 1906), ציווה על אשתו וגיסו לדאוג לארבעת ילדיו.

משפחת אבושדיד התגוררה בבית דו-קומתי מפואר ברחוב החבצלת, הידוע בכינוי "בית הקשתות". הבית נבנה בסוף המאה ה-19 והיה אופייני לבניית הרווחה העות'ומאנית; לחדרים בקומת הקרקע היו תקרות עם כיפות צולבות היוצרות מעין קשתות. תקרת הקומה העליונה, מתחת לגג הרעפים, היתה בנויה מסדרה של קמרונות. היה זה אחד הבתים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה, והראשון עם אמבטיה בירושלים.

צילומי קיר ברחוב החבצלת של לאה אבושדיד בצעירותה (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אבושדיד היתה אחת המשפחות העשירות ביותר בקרב יוצאי צפון אפריקה בעיר. ריינה וד"ר אברהם ראו בחיזורו של איתמר הטרדה, וחששו כי העיתונאי העני יתקשה לדאוג למחסורה של לאה. הם אסרו עליו לבקר בביתם. הוא נראה להם כאדם הרחוק מהתרבות והנימוסים שלהם, לא מעשי, לא שקול, לא צפוי ומעורב בפרשיות בעלות תכנים לאומיים, שלא לרוחם. איתמר היה פעיל ציוני, מעריץ של זאב ז'בוטינסקי ולוחם נמרץ לתיקון עוולות חברתיות – תכונות אשר לא תאמו את השקפותיהם ומעמדם הרם בירושלים. בנוסף הוא הגדיש את הסאה עבורם, כאשר פרסם בעמוד הראשון של העיתון "הצבי" שערך, שירי אהבה ללאה.

אחרי שנות חיזור ארוכות ללא הצלחה, לא יכול היה עוד איתמר לשאת בייסוריו ופרסם את השיר "אקדחי", ובו רמז ברור לכוונתו להתאבד. אביו, אליעזר בן יהודה, נחרד מהשיר, ולאחר שדבורה רעייתו מצאה במגירה של בנה אקדח טעון – אליעזר המבוהל פנה לאישים רמי מעלה בירושלים באותה תקופה, אלברט ענתבי, מנהל בית הספר "אליאנס" והפסל בוריס שץ, מנהל בצלאל, להירתם ולהיות המתווכים בין איתמר לבין משפחת אבושדיד. בשל התערבותם של אישים כה נכבדים, פנתה האם ריינה במעמדם ללאה ושאלה אותה לרצונה. לאה השיבה לה: "לא אמרה את פיך – אך לא אנשא לאיש אחר לעולם".

שלט ברחוב החבלצת עם איתמר ולאה במרכז (צילום: אדם אקרמן)

כאשר התברר שלאה מוכנה לוותר בנקל על הנדוניה שכלה ספרדייה מעניקה לחתן, וגם על הירושה המגיעה לה – נסללה הדרך לאירוסין. משפחת אבושדיד דרשה גם שתחלוף שנה וחצי עד שלאה תגיע לגיל 18, ורק אז תערך החתונה, בה ייבחן החתן ביכולתו לפרנס את הכלה. בזמן החתימה על הסכם האירוסין עדיין קיוותה ריינה, כי הכלה תתחרט ולא תרצה לבחור כבעלה את "הילד העברי הראשון", שכתיבתו היא פרנסתו, ולחשה באוזניה: "לאוטשה, עוד בידך להתחרט". אולם לאה היתה איתנה ושלמה עם החלטתה.

ערב פסח שנת 1912 הועמדה החופה במלון אמדורסקי בשער יפו. מאות אורחים מכל העדות, המעמדות והדתות הגיעו לחתונה המפוארת, בסגנון ספרדי. לאחר החתונה גרו בני הזוג בבית הקשתות בצמוד למשפחת אבושדיד. ריינה ואחיה אברהם צדקו. איתמר היה עני כל ימיו, אך גדול בחזונו וברוחו הלוחמנית בכל המערכות שניהל. לאה צדקה אף היא, בזאת כי זכתה באהבה עזה ובלב טוב ורחב של בעלה. איתמר נאסר על ידי התורכים ואחר כך על ידי הבריטים, בשל המאמרים התוקפניים שכתב נגדם. עיתונו נסגר והציוד של בית הדפוס עוקל בשל חוסר יכולתו לעמוד בחובות, אך איש לא יכול היה לקחת ממנו את אהבתו לאשתו. לאה היתה רעייה נאמנה, והיתה לו לעזר רב בחוש המעשי שלה.

צילומי קיר ברחוב החבצלת המנציחים את לאה אבושדיד ואיתמר בן אב"י (צילומים: אוסף הספרייה הלאומית, אדם אקרמן)

בשנת 1939 נדרדר מצבו הכלכלי של איתמר, והוא היגר לארה"ב עם משפחתו. שלוש בנות נולדו להם, אחת נפטרה בילדותה. הבת האמצעית דרורה, שלימים היתה עובדת בכירה בתחנת הרדיו "קול ישראל", נישאה לקריין משה חובב, בנם הידוע הוא העיתונאי, מחבר ספרי בישול ואיש התקשורת גיל חובב. בנם השני, איתמר חובב היה בעל חברת תקליטים, כיום הוא בעל מסעדה בקרית ענבים המכונה "מומה" – שהיה שם החיבה של הסבתא לאה אבושדיד. הבת הצעירה רינה, נישאה לרוקח אבי רז בעל בית המרקחת "אלבא" ההיסטורי בכיכר ציון (נסגר בשנת 2018 לאחר 94 שנות פעילות). בנם הוא פרופ' איתמר רז, מומחה ארצי לסוכרת.

איתמר בן אב"י נפטר בשנת 1943 (בהיותו בן 61) בארה"ב מהתקף לב. עצמותיו הועלו לקבורה בירושלים בהר הזיתים רק ב-1947. לאה אבושדיד, שזכתה לחיות עוד כ-40 שנה עד מותה בגיל 90 (בשנת 1982), לעולם לא הצטערה על בחירתה באיתמר. מספר שנים טרם פטירתה, היא אמרה לנכדה גיל חובב: "באמת היה בנסיון (בן ציון בפיה) עני מאוד, אבל מה היה יוצא לי מהעשירים; האחד היה קמצן, השני אמו היתה אומרת לו מה יעשה בכל רגע, השלישי נסע לקושטא ואיבד כל כספו. בנסיון היה עני, אבל לפחות לבו היה רחב. הוא היה נדיב ויפה נפש. נסיך יהודה קראו לו כולם".

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"