הפינה ההיסטורית: הסוד של מגילת ישעיהו נחשף

מגילת ישעיהו, המתוארכת לשנת 125 לפני הספירה, נחשבת לחשובה ולבולטת בין המגילות שנתגלו במערות ליד חורבת קומראן. בימים אלה היא זוכה לתערוכת יחיד בשל היותו של ספר ישעיהו אחד מהמשפיעים ביותר על היהדות והנצרות, בשל חזונו האוניברסלי של שלום עולמי וצדק חברתי.

המגילה, המוצגת במוזיאון ישראל, היא מגילת המקרא העתיקה והשלמה ביותר שנתגלתה. ההשוואה בין טקסט המגילה ונוסח המסורה, כפי שנמצא בכתב היד העתיק ביותר הקיים בשלמותו – כתר ארם צובא בן כ-1,000 שנים – מראה על דמיון כמעט מוחלט ביניהם. עובדה זו מחזקת את אמינות העברת מקרא לאורך למעלה מ-1,000 שנים שבין כתיבת המגילה לבין "הכתר", שנכתב בראשית המאה העשירית לספירה (בין השנים 930-910). שניהם נמצאים בהיכל הספר, שמורים באורח פלא, וחזרו להיות האוצר הרוחני של העם היהודי לאחר שעברו נדודים ונחשפו לסכנות.

התערוכה של מגילת ישעיהו מחזירה לאור הזרקורים את התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה אי פעם בארץ ישראל. זוג הרועים שהלכו בראשית שנת 1947 לחפש עז תועה, שנמלטה למערה ליד חורבת קומראן, מצאו בה כדי חרס ובהם שבע המגילות הגנוזות הראשונות של ים המלח. אזור קומראן, השוכן ליד החוף הצפוני-מערבי של ים המלח הוא בעל אקלים כה יבש, עד שגם חומרים אורגניים כמו פפירוס וקלף, השתמרו במקום בצורה מעולה. המגילות נכתבו על עורות בעלי חיים כמו כבשים, צבאים, יעלים ועזים. המגילה הבולטת שביניהן בהשתמרותה היוצאת מן הכלל, הייתה היצירה של ישעיהו, שאורכה כ-7.17 מטרים. המגילה נכתבה ב-54 טורים ברצף, שתוכנם מקביל במלואו ל-66 הפרקים שבספר ישעיהו (החלוקה לפרקים החלה רק בימי הביניים).

הכדים בהם נתגלו מגילות ים המלח בקומראן (צילום: אדם אקרמן)

מהמגילה לומדים גם על הטכניקות ועל החומרים ששמשו את כותביה, והיא מורכבת מ-17 יריעות עור מעובד (גווילים) של כבשים ועזים, שנתפרו זה אל זו בחוטי פשתן והוכנו לכתיבה על ידי חריצת שורות ותיחום טורים, זאת על מנת לסייע בכך לעבודת הסופר. המצאותה של תפירה לצורכי חיזוק או תיקון סדקים והוספת טלאי עור בשולי המגילה, מעידים כי היתה בשימוש תקופה ארוכה. המגילה נכתבה בשנת 125 לפנה"ס והיישוב בקומראן קם בסביבות שנת 100 לפנה"ס. הצבא הרומי כבש את קומראן בשנת 68 לספירה בדרכו לדיכוי המרד בירושלים, ומשערים שהיא הוטמנה במערה בהתקרב הרומאים לאתר. בקומראן נמצאו עוד כ-20 עותקים של מגילת ישעיהו לא שלמים, מה שמראה שאנשי כת מדבר יהודה, העריכו את חשיבותה הרבה ועשו הכל כדי שתישמר לדורות הבאים.

הבדואים מכרו את שבע המגילות הראשונות לשני סוחרי עתיקות בבית לחם, תמורת סכום פעוט של כמאה דולר, ואלו מכרו 4 מהן, כולל מגילת ישעיהו, לארכיבישוף הכנסייה הסורית בירושלים אתנסיוס סמואל, בסכום של כ-3,400 דולר ו-3 מהן בסכום פעוט יותר לארכיאולוג, פרופ' אליעזר סוקניק בעבור האוניברסיטה העברית. אתנסיוס העביר את מגילת ישעיהו לסוקניק באמצעות מכר משותף, כדי שיחווה את דעתו עליה. סוקניק הבין שזוהי מגילה עתיקה, שהועתקה כנראה ממגילה עוד יותר עתיקה על ידי כת מדבר יהודה, עליה נמנו גם האיסיים, שאנשיה עזבו את ירושלים והתגוררו בקומראן. סוקניק העביר מסר לסמואל שהוא רוצה לרוכשה, אך לא היה לו את הסכום שהארכיבישוף דרש.

המגילה לכל אורכה מתחת לזכוכית המשוריינת (צילום: אדם אקרמן)

בשל המצב הביטחוני בירושלים – בעיצומה של מלחמת העצמאות – סמואל העביר את כל 4 המגילות לשמירה בכספת בנק בביירות. בדצמבר 1948 הוא נסע לביירות והפליג עם המגילות לארה"ב, ושם ערך מסע במטרה למכור אותן. סמואל הציג אותן לספריית הקונגרס בוושינגטון, למוזיאון וולטרס לאמנות בבלטימור ולבסוף למוזיאון וורצ'סטר לאמנות במסצ'וסטס. בכל מקום הן עברו בדיקה קפדנית, והחוקרים עמדו משתאים נוכח הנכס העתיק, אך חששו לרכוש אותן. הסיבה היתה כי ממלכת ירדן, שאזור קומראן היה אז בשטחה, טענה לבעלות עליהן וכך גם מדינת ישראל, על שום היותן אבן יסוד במורשת היהודית. שתי המדינות דרשו למסור אותן לידיהם. סמואל המאוכזב אחסן אותן בכספת בנק בתחנתו האחרונה במסצ'וסטס – והמתין לשעת כושר למוכרן.

המתקן בהיכל הספר בו מוצגת המגילה באופן מעגלי (צילום: אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

בשנת 1954, בשעה שהארכיאולוג יגאל ידין ובנו של פרופ' סוקניק, ששהה בניו יורק, הסבו תשומת לבו למודעה קטנה בעיתון מקומי, המציעה למכירה 4 מגילות ים המלח, הלוא הן המגילות של אתנסיוס סמואל. הסכום שנדרש עבורן היה של כרבע מיליון דולר. ידין התקשר לטדי קולק שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והסביר לו את החשיבות העלינה לרכישתם עבור מדינת ישראל. קולק השיג את הכסף והמגילות נרכשו באמצעות מתווך, מבלי שסמואל ידע מי הקונה. מגילת ישעיהו בעלת החשיבות העליונה הופרדה מ-3 האחרות, והוטסה ארצה בליווי בלדר. היא הוצגה לראשונה בארץ בבניין טרה סנטה עד שנת 1957 (ששימש את האוניברסיטה העברית), ומשנת 1967 הופקדה בחדר מוגן בספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם.

באפריל 1965 הושלמה בנייתו של היכל הספר, שכיפתו הלבנה מדמה את מכסה הכד בו נתגלתה, והוצבה על גבי מתקן מעגלי והקפי לכל אורכה. עד מהרה התברר כי בהיכל הספר, שלא היה בו מיזוג אוויר והלחות בו עלתה, אסור היה לאחסן את המגילה בצורה ורטיקלית (אנכית), כי פועל עליה חוק הגרביטציה והיא עלולה גם להיקרע, ויש לשמור אותה במצב מאוזן (במישור אופקי). אי לכך הוכנסה פקסימיליה מהמגילה למתקן המעגלי והאורגינל הופרד ל-4 יריעות שהופקדו בכספת במרתפי מוזיאון ישראל בתנאי טמפרטורה מבוקרים.

צילום מהמגילה המקורית של הפסוק "קול קורא במדבר' (צילום: אדם אקרמן)

במלאות 60 שנה להקמת היכל הספר ומוזיאון ישראל, הוחלט להציג את מגילת ישעיהו שוב בשלמותה האורגינלית ולקרב את קהל המבקרים אל היצירה העל-זמנית הזאת. לשם כך הוכן אולם תצוגה בתנאי ותאורה מבוקרים עם חדר מבוא, בו מוצגים סרטונים המספרים את אופן מציאתה בקומראן, והסיפור הדרמטי שעברה עד הגיעה להיכל הספר. לאולם המקורר שבמרכזו נמצאת המגילה פרוסה לכל אורך שבעת המטרים, הנתונה בתוך מתקן מתכתי עם זכוכית תלת ממדית העמידה בפני ירי, מוכנסים בכל פעם רק כתריסר מבקרים למשך כעשר דקות. הם ממשיכים ממנו לאולם פתוח נוסף, בו תלויה פקסימיליה של היצירה לאורך אחד הקירות עם הסברים מתחתיה ומעליה. הדגש על פסוקים ידועים ממנה ועל ההבדלים בינה לבין המסורת המתרכזים בעיקר בסוגיות לשוניות, שימוש בכתיב מלא או חסר, וחילופי אותיות. נראים בה חוטי הפשתן שנתפרו בה לצורכי חיזוק, המעידים על השימוש במגילה של אנשי הכת חברי מדבר יהודה. באולם זה מוסרטים סרטונים, בהם חוקרי המגילות מסבירים את אופן הפיכת העורות ליצירת הגוויל ואת מלאכת כתיבת המגילות. בסיכום הצפייה מבינים המבקרים עד כמה סופרי מגילת ישעיהו ויתר המגילות, היו בעלי כשרון רב מאד ואף מגיהים מקצועיים.

בקומראן לא נתגלו כלי כתיבה, אך מניחים כי כתבו בקולמוס של קנה מחודד או בעט מתכת קשה, ורובן של מגילות קומראן כולל של ישעיהו, נכתבו בדיו שחורה עשויה על בסיס פיח, שמן שרף ומים. בקומראן נמצאו שלוש קסתות דיו, וכן תרגילי סופרים שנוסו על גבי חרס, טרם הכתיבה על המגילה.

"נחמה מן המדבר", השם שנבחר לתערוכה, מביא את המסר של הפסוק "נחמו נחמו עמי" (מ:א) – נחמה, שלום ותקווה. הוא בא לנחם את העם ולעודד רוחו אחרי החורבן של בית ראשון וחזרה לארצו. פרק זה פותח לדעת החוקרים את קובצי הנבואה של הנביא עלום השם שנהוג לכנותו "ישעיהו השני" (פרקים מ- סו), והוא ממשיך "כי נרצה עוונה של ירושלים" והיא נענשה על חטאותיה, ולכן הגיעה העת בה תגאל.

מבקרים צופים בהגדלה של המגילה בתערוכה (צילום: אדם אקרמן)

רעיונותיו העיקריים של ישעיהו גורמים להזדהות עמו גם למבקר מודרני בתערוכה. הוא הרבה להטיף על אפסות האלילים לעומת קדושת ה', רדיפת הצדק והתקומם נגד הטיית המשפט, עושק דלים, חיי תענוגות ומותרות, והפער בין רמות החיים של המעמדות השונים. במיוחד הדגיש שאין ה' רוצה בקורבנות ובעצרות בבית המקדש, בתפילה ובצום שאינם מלווים במעשים טובים וקיום מצוות שבין האדם לחברו.

סגנונו של ישעיהו נשגב ונמרץ והוא ממחיש דבריו במשלים ודימויים השאולים מטבע הארץ ומנופיה, מחי והצומח, וממלאכות למיניהן ומעשים של יום יום. משל הכרם (ה:א-ז) מתאר מציאות המובנת היטב בחברה החקלאית של זמנו. הפסוק "ושאבתם מים בששון ממעיניי הישועה" (ב:ג) – תאור הישועה כמקור מים נובעים, משולב בנוסח ההבדלה של קהילות רבות, כבטוי של כמיהה לישועה. הביטוי שלו "ובא לציון גואל" היה למטבע לשון, לציון דבר שבא על פתרונו. הפסוק "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (סו:י) נחשב לאחת הנבואות היפות שנכתבו על העיר, וזכה למקום כבוד בשירים, בתפילות ובפיוטים שנכתבו לאורך הדורות לכבוד העיר ירושלים.

פסוקיו אלו ואחרים המוצגים בהבלטה במסגרות מעל לפקסימליה ענקית באולם התצוגה, אולם בו מסתיים מסע הצגת המגילה, ניתנים לקריאה בעברית הקדומה בה נכתבו, מגבירים את ההערכה לנביא שחי לפני 2250 שנה. ישעיהו אף שהיה בן אצילים ומקורב לחצר המלוכה, הפגין הזדהות מוחלטת עם שכבות העם המדוכאות (המכונות בנבואתו "עמי"), ותבע את עלבונם של החלשים והעניים מידי החזקים. הוא גם ידע להשקיף על מאורעות זמנו מתוך ראייה אוניברסלית וחזה חזון של עולם חברתי תקין יותר ושלום בין כל העמים.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים".