חקר קורות שרופות וגם כאלו שנותרו בשלמותן, הודות לשימוש משני בהן במבנים שנבנו על ידי הערבים והרומאים, מוסיף נדבך יקר ערך ללימוד עברה היהודי של ירושלים. החקר מלמד על רמת החיים הגבוהה בה חיו תושביה בהיותה בשיאה לפני החורבן הכפול, שנחת עליה בשל מרידות לא שקולות כנגד מעצמות וגם בשל מלחמות אחים שהחלישו את חוסנה הפנימי. לא רק אבני חורבן, כתובות ושמות חרוטים, חרסים, כלי נשק ומטבעות משמשים לקביעת ותיעוד אירועים טראומטיים של חורבן, אלא גם התקדמות מדע העץ וקביעת זמנו הכרונולוגי. קורות עץ עתיקות מאפשרות כיום להגיע לתיארוך מדויקת ביותר של שריפתן, וגילוי עצים עם טבעות רבות בעיר דוד, שקורותיהם שימשו לבניית מבנים שקרסו מורה בבירור על שנת 586 לפנה"ס, היא שנת חורבן העיר בידי הבבלים.
בחפירות חניון גבעתי שמנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בעיר דוד, התגלו בעשור האחרון שני מבנים מפוארים שיכול להיות שהיו חלק ממתחם אחד מפואר מימי בית ראשון, האחד בשנת 2019 והשני נחשף כעת בסמיכות לצום תשעה באב. בחפירות נחשפו קורות עץ עבות ששימשו כנראה לקירוי חצר פנימית וקרסו על רצפת המבנה. החוקרים משערים שהטיח שכיסה את קירות המבנה ונמס בזמן השריפה העזה כיסה את קורות העץ המפוחמות, עובדה שסייעה להשתמרותן האיכותית לאורך הדורות. המפתיע היה סוג העץ הלא שכיח שהתגלה בשתי החפירות, הוא עץ השקמה. לשקמה אין טבעות ובלעדיהן לא ניתן לתארך את שנות חייו, אך בחפירה הנוכחית התגלה גם עץ אורן מרובה טבעות. השקמה שימשה לבנייה אם כי העצה שלה לא היתה מן המשבחות, ככתוב: "שקמים גודעו וארזים נחליף" (ישעיהו ט: ט).
קורות עצים מבית שני במוזיאון רוקפלר (צילום: אדם אקרמן)
מדע הדנדרוכרונולוגיה, מדע העץ וקביעת זמנו הכרונולוגי, קיבל תנופה עצומה בארץ הודות למחקריה של פרופ' נילי ליפשיץ (1944–2019). היא הייתה חוקרת מעמיקה בעלת ידע בוטני עצום ועסקה בעיקר בזיהוי עצים בממצאים ארכיאולוגיים. ליפשיץ בחנה במעבדתה קורות עץ, פחמים וחפצי עץ מאתרים עתיקים תוך זיהוים מאילו עצים יוצרו, ובאמצעות שרידי העצים והפחמים הצליחה לשחזר אילו יערות וצמחים אפיינו את תקופת המקרא, הבית השני, התקופה הרומית והביזנטית. היא נעזרה בבדיקת פחמן 14 ושימוש בטבעות הגידול לצורך תיארוך ממצאים ארכיאולוגיים ואירועים היסטוריים. פרופ' ליפשיץ מצאה כי עצי ארז הלבנון הם האיכותיים ביותר באזור המזרח התיכון, ובעלי כוח עמידה איתן בפגעי הטבע והחי כמו חרקים, ואורך חייהם נע בין 300 ל-600 שנה. לא בכדי הארז נזכר בלמעלה מ-70 פעם בתנ"ך, והוא שימש לבניית ארמונות של דוד ושלמה וסופק על ידי חירם מלך צור (שמואל ב', ב:יא; דברי הימים א', יא). שלמה מבקש מחירם מלך צור: "שלח לי עצי ארזים, ברושים ואלגומים מלבנון". בספר שיר השירים כתוב: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון" (ג:ט). שבי ציון בחוזרם מגלות בבל שילמו כסף לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפו (עזרא ג:ז). דרך ארוכה עשו העצים על גבי רפסודות ככתוב: "ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכך ונביאם אל רפסודות הים ואת תעלה אותם ירושלים". עץ זה שימש גם לארונות קבורה לפרעונים וגם לבניית חלקי ספינות, כמו "ספינת ישו" שנתגלתה בכינרת ומיוחסת למאה הראשונה לספירה.
שרידי החורבן שנחשפו בחפירות רשות העתיקות בעיר דוד.(צילום: רעות וילף, עיר דוד)
חלקה של פרופ' ליפשיץ היה רב ומשמעותי בזיהוי קורות עץ ששימשו לבניית הגג של מסגד אל אקצה, אשר מקורן בקורות עצים מבית המקדש הראשון והשני. בשנת 1927 פקדה את ירושלים רעידת אדמה קשה שבעקבותיה קרס הגג של מסגד אל אקצה ונחשפו מאות קורות עץ כבדות שתמכו בו. הקורות פונו ל"אורוות שלמה" ול"אל אקצה הקדום", שהם המעברים והחללים של שערי חולדה והמרתפים התת-קרקעיים של המסגד. אל אקצה נחנך בשנת 705 לספירה, והקורות העתיקות שהיו בשימוש משני בשני בתי המקדש השתמרו במצב מעולה. נציין כי השתמרות קורות עץ בארץ לאורך מאות בשנים היא נדירה ביותר, והתאפשרה רק בזכות החזקתן במבנה סגור או מתחתיו.
הטבעות של קורות העץ שנחשפו (צילום: אפרת בוצר)
רוצים להישאר מעודכנים?
לאחר מלחמת ששת הימים החליט הווקף להיפטר מחלק ניכר מקורות העצים ולמכור אותן לסוחר גרוטאות ארמני בשם מוסא בזיאן שהתגורר ליד עטרות בצפון העיר. בזיאן החליט למכור אותן לנגרים. מאז הבנייה הלא חוקית של מסגד תת-קרקעי ענק ב"אורוות שלמה" בשנת 1998, הוצא מטען נוסף מקורות אלו מחוץ למחסנים והקורות נערמו על פני משטח הר הבית. בשנת 2000 הצליחה פרופ' ליפשיץ להשיג תקציב מאוניברסיטת תל אביב לרכוש 144 קורות מהסוחר מוסא בזיאן לצורכי מחקר ולצורך קביעת גילם המדויק. בבדיקות פחמן 14 תוארכו הקורות והסתבר כי מרביתן מסוג ארז הלבנון, ברוש ואלון. הן מתקופת בניית שני מבני הענק על הר הבית, כיפת הסלע (691) ואל אקצה (705). חלקן של הקורות תוארך גם לתקופת בית ראשון, שתיים מהן של ברוש ואחת של אלון טורקי, ועתיקותן מגיעה ל-2,900 שנה. כלומר, הן מהמאה התשיעית לפנה"ס, שבמחציתה שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון. דוגמאות מרהיבות של פרוסות מקורות אלו הועברו למוזיאון רוקפלר בשנות ה-30 וכך ניצלו מהרס ומהזנחה. אחת מהן שעברה בדיקת פחמן 14 במכון ויצמן תועדה גם כן לימי בית ראשון. אחדות מהקורות הופקדו במוזיאון האסלאם על הר הבית וגם הן במצב טוב, אך רבות מהקורות הושלכו על ידי הווקף על משטח הר הבית, ביניהן ערימה בצידו הפנימי של שער הרחמים הסגור, מעשה המראה זלזול מופגן בחשיבותן ההיסטורית. בערימה ישנן גם קורות עץ מגולפות מהתקופה הרומית והביזנטית.
החוקר זאב (ז'אבו) ארליך, ממייסדי בית ספר שדה עפרה שנספה בלבנון בשנת 2024, קרא על מחקרי פרופ' ליפשיץ והחליט להציל מטען נוסף של הקורות. הוא השיג תקציב מהמועצה לרכישת משאית עמוסה בקורות עץ מהסוחר בזיאן. ארליך העביר אותן למחסן נעול באחד ממבני הציבור ביישוב. אחדות מהן המעוטרות בעיטורים שונים הופרדו ותוארכו באמצעות בדיקת פחמן 14 לתקופת בית ראשון, אך כמובן לא ניתן להוכיח אם הן מארמונו של שלמה או מבית המקדש. מרביתן של הקורות הן מתקופת בית שני ומהתקופה הביזנטית והממלוכית.
חורשת עצי ארז הלבנון (צילום: אדם אקרמן
כיום עוסקת בחקר העצים העתיקים ושחזור הצמחייה שהייתה בגני נוי קדומים פרופ' דפנה לנגוט. היא מחליפתה של פרופ' ליפשיץ כמנהלת המעבדות הבוטניות באוניברסיטת תל אביב. פרופ' לנגוט הינה ראש המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום. היא מתמחה גם בצומח בגני מלכי יהודה האחרונים, בגן הפרסי ברמת רחל ובעיקר בגנים שניטעו בארמונות הורדוס. לנגוט זיהתה את קורות העץ הרבות בהרודיון, שימששו כתמיכה למבנים ולכניסה המלכותית להר, כעשויים מעץ הברוש. עצים אלו הובאו להרודיון מירושלים וכנראה גם מההרים הגבוהים בעבר הירדן.
שרידי עצים מימי בית שני התגלו גם ברחוב המדורג, רחוב עולי הרגל באורך כ-600 מטר שנפתח לאחרונה לביקורים במעבה תת-קרקעי, מבריכת השילוח ועד סמוך לפינת קשת רובינזון בכותל. מתברר כי המקור שלהם הוא מבתים שהיו לאורך הרחוב, והעצים ששימשו לבנייה היו עצי אורן, ברוש וארז הלבנון. כמו כן התגלו שרידי עץ תמר שהעצה שלהם שימשה לבניית משקופי הבתים. מקום נוסף ממנו נלקחו שרידי עצים היו בחפירות הסמוכות לכותל המערבי. בבתי הפאר ברובע ההרודיאני נמצאו קופסאות דקורטיביות ורכיבי ריהוט, כמו רגליות לשולחנות שיש עשויות מעצים שיובאו מארצות שכנות.
קורות העץ השרופות שנחשפו בעיר דוד (צילום: רעות וילף, עיר דוד)
נציין כי הברוש נזכר עם הארז כדוגמה לגובה ולחוסן (מלכים א' ה: כד). ממקלות ברושים יצרו כלי קודש וגם כלי שיר ככתוב: "לדוד וכל בית ישראל משחקים בפני ה' בכל עצי הברושים והכינורות והנבלים" (שמואל ב' ו:ה). הודות לגובהו המגיע עד 20 מטר שימשה צמרתו של הברוש לכינון חסידות: "חסידה ברושים ביתה" (תהילים ק"ד: יז). הברוש אצל הנביא ישעיהו הוא גם סמל להפרחת המדבר: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" (נה:יג). מגילת ישעיהו מבליטה עד כמה האלה והאלון היו מעצי היער המצויים בישראל, שענפיהם וגזעיהם העבותים שימשו כסמל להתחדשות ויכולת צמיחה מחדש ככתוב: "ועוד באה עשירייה ושבה והייתה לבער – כאלה וכאלון (ישעיהו י:יג). עץ האלון נחשב לחזק ועמיד במיוחד ותוחלת חייו מגיעה למאות שנים.
- הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית: 99 אתרים חבויים"
אפרת אסף
האמנם העץ הקרוי בימינו ברוש הוא אכם הברוש המקראי?
אליסף
יש ערמה של קורות כאלה על הר הבית
זרוקות ונרקבות בגשם.
זה מטורף שכזה אוצר לעם ישראל מושלך לריקבון.
מייקל
לא יאומן קורות ממקדש שלמה משמשות לתמיכת הגג של מסגד אל אקצא ?
אייל
ראיתי במו עני תמונות של הוואקף של חדרים מתחת להר הבית. מרוצפות משובצות זהב. היכל שלמה המקורי.