הפינה ההיסטורית: סודות האוצר הבוטני הסודי של גבעת רם

אוסף הצמחים הלאומי, השוכן בבניין ברמן בקמפוס גבעת רם, הוא לא רק ארכיון, אלא חומר למחקר מדעי ללימוד ולתיעוד של כל מה שיש בטבע הישראלי. האוסף נחשב למקיף ביותר בעולם של צמחי המזרח התיכון, וכולל גם כ-3,000 צמחי אבות טיפוס. אלו הם צמחים ששימשו את החוקרים בתיאור הראשון של המין שהתגלה, מהם תואר הצמח הראשוני למדע. העשבייה אינה גן בוטני של צמחים חיים, אלא אוסף הכולל כמיליון גיליונות בהם נתונים צמחים מתים, שעברו תהליך הקפאה כנגד מזיקים, וכל אחד מהם מקבל את הגיליון שלו. לכל אחד מהם צמודה פתקית המציינת היכן התגלה, זמן האיסוף ושם המגלה. כל חלקי הצמחים, פרחים, עלים ושורש, נמצאים במעטפה והכל מוכנס לקלסרי קרטון, ומצבם נשמר מעולה, מלבד הצבעים שדוהים. מאגרו של הצמחים מאורגן בסדר אלף, ביתי של שמותיהם המדעים, והצמחים מוגדרים ומסודרים לפי משפחות, סוגים ומינים. העשבייה מחולקת לפי צמחים עיליאיים, וסקולריים, בעלי רקמות הובלה, טחבים, אצות, פטריות וחזזיות.

לצד האוסף ישנה ספרייה בוטנית עשירה של כ-5,000 ספרים, תצלומים וציורים, איורים בוטניים ומחברות. כמו כן נמצא תיעוד של סיורי חוקרים ברחבי הארץ ובארצות סמוכות לאיסוף צמחים, וכך מכלול החומר בספרייה והנלווה לה, מהווים אוצר למשתמש בו לחקר עולם הצמחים באזורנו. בעשבייה מופקדים אוספים של חוקרי הטבע הארצישראלי החל מאמצע המאה ה-19, כלומר לפני כ-170 שנה, של חוקרים שהגיעו לארץ בעיקר מארצות אירופה, כדי לחקור את הצומח של ארץ הקודש. הם באו שנים רבות לפני תחילת הציונות המדינית וההתיישבות בארץ, קטפו וייבשו אלפי צמחים והעבירו אותם לארכיוני "עשבייה של פלשתינה" שקמו בלונדון, ברלין, ז'נבה, וינה ואדינבורו. העניין בצמחי התנ"ך התעורר כבר בזמנים קדומים על ידי חכמי יוון ורומא, אך חוקרי טבע ובוטנאים שהגיעו לארץ החל משלהי המאה ה-16, החלו להגדיר אותם, לייבש אותם ולשמור אותם במחברותיהם.

הבוטנאים העברים הראשונים מראשית המאה ה-20 שאפו ליצור אוסף לאומי שיכלול את צמחיית הארץ. אי לכך העשבייה באוניברסיטה העברית, שמלאו כעת 101 שנה לפתיחתה ב-1925, היא לא רק אוסף מדעי אלא גם ציוני.

מדפי ארכיון העשביה (צילום אדם אקרמן)

"המורה הנודד" והמחצלת בת ה-6,000 שנה

הבולט בין הבוטנאים הראשונים שהקימו את מחלקת הבוטניקה בקמפוס הר הצופים היה ד"ר אלכסנדר איג, שחי בין השנים 1894 ל-1938. הוא ייסד את המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית, וזכה לכינוי "מורה נודד" שקירב גננים ומורים להכרת הצומח בארץ. איג נדד בעקבות הצמחים בכל אזורי הארץ, מהחרמון ועד ים המלח והגיע עד אל עריש. בשנת 1931 הוא ייסד גם את הגן הבוטני בהר הצופים והשתתף עם פרופ' מיכאל זהרי והפרופ' נעמי פיינברון בחיבור מגדיר הצמחים העברי הראשון. אוסף הצמחים שאסף בימי חייו הקצרים, שכן נפטר בגיל 44 בלבד, היה הבסיס לארכיון העשבייה הנוכחי, ועל מצבתו בבית הקברות בהר הזיתים נחרט "יוצר מדע הצמחים בישראל".

אוספים נוספים חשובים בארכיון העשבייה הם של הבוטנאית פרופ' טשרנה רייס, שהצטרפה למחלקת הבוטניקה ב-1934 ועסקה בעיקר במחקר פטריות ואצות בים התיכון, ים סוף והכנרת. היא גילתה מינים חדשים והקימה את המעבדה לצמחים חסרי פרחים. הפטריות והאצות שתרמה לעשבייה הלאומית העשירו אותה מאוד, ויצרו את ספריית צמחי חסרי הזרע.

אוסף נוסף בולט הוא של פרופ' אברהם פאהן, פרופסור לבוטניקה וחתן פרס ישראל, שחי בין השנים 1916 ל-2012. הוא תרם לארכיון אוסף גזרי גזעים שאסף משך שנים רבות. באוסף זה נמצא הפריט העתיק ביותר בעשבייה, קטע ממחצלת בת 6,000 שנה שנמצאה במדבר יהודה. ספרו הידוע ביותר של פרופ' פאהן הוא "אנטומיה של הצמח" שתורגם לשפות רבות. יוזכר גם אוסף הטחבים של פרופ' פליקס בילבסקי, שחי בין השנים 1902 ל-1979, אשר תרם לעשבייה הלאומית. הוא הקדיש שנים רבות לאיסוף, זיהוי ומיפוי של מיני טחבים ברחבי ארץ ישראל וחיבורו המוכר ביותר הוא הספר "מוצא לטחבים בישראל".

גיליון אם החיטה מ-1906 כפי שגילה אהרון אהרונסון (צילום אדם אקרמן)

דור הנפילים ולוחמי מחלקת הל"ה

האוניברסיטה העברית זכתה שהבוטנאים הראשונים במאה ה-20 היו אליטה חינוכית ופעלתנית מאוד בחקר צמחיית הארץ והעמידו דורות של סטודנטים מצטיינים. בנוסף לפרופ' אברהם פאהן שזכה בפרס ישראל, זכה בפרס גם הבוטנאי פרופ' הלל אופנהיימר, שחי בין השנים 1899 ל-1971, פיזיולוג של הצמח. הוא היה ממייסדי הפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית, וקיבל בשנת 1959 את פרס ישראל בתחום חקר החקלאות. נציין את פרופ' אבינועם דנון, שחי בין השנים 1939 ל-2015, בבוטנאי ואקולוג ומרצה במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית. דנון סייר רבות בארץ, בחצי האי סיני ובירדן, והגדיל במאות מינים את רשימת הצמחים של ישראל. הוא היה שותף לכתיבת כרכים בנושאי בוטניקה באנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל". ביחד עם פרופ' נעמי פיינברון הוציאו לאור ב-1991 את "המגדיר לצמחי הבר בישראל". בשנת 2014 זכה דנון בפרס חיים של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

המכבש הידני להידוק הצמח לטובת ייבושו (צילום אדם אקרמן)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

פרופ' מיכאל זהרי, שחי בין השנים 1882 ל-1998, היה מבכירי הבוטנאים של ישראל ושימש מ-1945 כמרצה באוניברסיטה העברית. הוא סייר רבות בכל ארצות המזרח התיכון, וזכה לקבל ב-1954 את פרס ישראל במדעי החיים. פרופ' נעמי פיינברון, שחייתה בין השנים 1900 ל-1995, שהייתה שותפה עם בוטנאים בולטים למחקרים מהחשובים בחקר הצומח בארץ, זכתה להיות כלת ישראל לשנת 1991. הפרס הוענק לה בתחום ידע ארץ, ישראל ועל שמה נקראים מספר צמחים ייחודיים המתויקים בגיליונות העשבייה.

דמות מופלאה הראויה שיוזכר בחבורת העילית הזו, והיה בוודאי מתפתח לבוטנאי נודע ומוערך, הוא טוביה קושניר. הבוטנאי הצעיר שלא הספיק להשלים לימודיו, נהרג בהיותו בן 24 בלבד, כאשר היה חלק ממחלקת הל"ה שיצאה בינואר 1948 מירושלים, לסייע לאנשי גוש עציון. קושניר היה סטודנט לביולוגיה באוניברסיטה העברית, אך נודע כבר מטיוליו בארץ בגילוי מינים חדשים של צמחים. הוא זכה להערכה רבה ממוריו שניבאו לו גדולות. כשנה לאחר מותו פורסם קובץ ממחקרי הטבע שלו, שהראו עד כמה מותו היה אבדה למדע הביולוגיה בארץ. על שמו קרויים צמחים שאסף בדרום הארץ ובצפונה, בהם "סתוונית טוביה", "אירוס טוביה", צמח נדיר הדומה לאירוס ארץ ישראלי, ו"נפנית טוביה" שמצא בחרמון.

אוסף העץ של פרופ אברהם פאהן (צילום אדם אקרמן)

יהלום הכתר: אם החיטה והמחתרת של שרה אהרונסון

הגיליון שנחשב ליהלום הכתר של העשבייה הירושלמית הוא של החוקר אהרון אהרונסון, מדען בעל שם עולמי, שלא היה חלק מצוות המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה, כי נהרג בתאונת מטוס בשנת 1919, טרם ייסודה. גיליון "חיטת הבר" שגילה אהרונסון ב-18 ביוני 1906 בסמוך לראש פינה, זוכה למקום כבוד בעשבייה. הגיליון מעורר עניין רב אצל סטודנטים, מורים ותלמידים, שלא רבים מהם יודעים על העשבייה, אך מודעים לגילוי אם החיטה לפני 120 שנה. אגודת השיבולים דקיקות הגבעולים שמורה במצב מעולה, ומתחתיה נמצא הפתק בכתב ידו של אהרונסון המציין את שם המין והתאריך של הגילוי. תגלית זו הקנתה לאהרונסון תהילת עולם. מציאת אם החיטה בארץ ישראל, שהייתה למזון הבסיסי של העולם המערבי, מוסיפה ליוקרתה של הארץ. כאן החל ביותה של החיטה, כבר לפני כ-10,000 שנה. בזכות גידולה התאפשר לאדם הקדמון לעבור מחיים של צייד, לקט, הנודד ממקום למקום בעקבות מזונו, לעבור לאורח חיים של חיי קבע כעובד אדמה. אהרונסון הבין כי גילוי זה יאפשר "לגדל יותר חיטה בפחות כסף ובפחות מים". כבר בשנת 1910, הוא החל בניסיונות להכליא בין חיטת הבר לחיטה המסורתית, כדי להשביח אותה, ומאז ועד היום ממשיכים במאמץ זה ובחקר האבולוציה של ביות החיטה. באחרונה פוענח הגנום המלא של אם החיטה, שממנה נולדה החיטה התרבותית. המחקר וההשבחה נמשכים והחיטה המודרנית אינה שונה כיום באופן מהותי מהחיטה המסורתית.

אהרון אהרונסון, שהיה רק בן 43 במותו, נחשב לחוקר ואספן בולט לצמחי ארץ ישראל ואגרונום במקצועו. הוא היה מראשוני אנשי המדע בישראל, אך גם מדינאי וראש מחתרת הריגול ניל"י, שבסיסה היה בביתו בזיכרון יעקב. המחתרת שריגלה עבור הבריטים, תרמה רבות לניצחונם בקרבות כנגד הצבא הטורקי. ברם מחתרת ניל"י נחשפה, ואחותו של אהרון, שרה אהרונסון, שילמה על כך בחייה. כאשר שרה הבינה שרשת הריגול התגלתה והטורקים נמצאים בדרך לביתה לעצור אותה, בעת שאהרון לא היה אז בארץ, היא טמנה את השיבולים היקרות של אם החיטה של אחיה במחבוא באדמת החצר. היא שיתפה את אביה במקום המחבוא, וכך האוצר ההיסטורי ניצל. בשל העינויים שעברה בידי הקצינים הטורקים שפרצו לבית, היא התאבדה באקדח שהיה ברשותה.

האדם ששלח את אהרונסון לחפש את חיטת הבר ששימשה את החקלאי הקדמון היה גם בוטנאי ומדינאי בעל שיעור קומה, אוטו ורבורג. ורבורג, יהודי גרמני שחי בין השנים 1859 ל-1938, היה לראש ההסתדרות העולמית הציונית לאחר מותו של הרצל, יחד עם מכס נורדאו ודוד וולפסון. הוא פעל רבות לפיתוח החקלאות בארץ וגם לרכישת קרקעות ליישובים חוות כנרת ודגניה א', בה נקבר. ורבורג, שהיה מרצה לבוטניקה באוניברסיטת ברלין ומומחה לצמחי מרפא, עלה ארצה ב-1920 והקים את המכון לחקלאות ולמדעי הטבע, הידוע כיום בשמו מכון וולקני. בהיותו בגרמניה הוא סייע כספית לאהרונסון בשנת 1910, להקמת התחנה לניסויים חקלאיים בעתלית. התחנה פעלה עד שנת 2014, ובה החלו הניסיונות להשביח ולזווג את החיטה התרבותית לאם החיטה. אהרונסון השתתף במשלחות מדעיות עם מומחים שונים בארץ, וגם אישית גילה צמחים ארצישראליים רבים שלא היו ידועים למדע. בעשבייה נמצאים כ-20 אלף פריטים באוסף של אהרונסון, כמחציתם הוא אסף אישית, והיתר הוא רכש בחו"ל או סופקו לו על ידי ידידיו למקצוע. עזבונו אורגן ועובד מחדש בידי פרופ' הלל אופנהיימר, שמשפחת אהרונסון שכרה בשנת 1926, כדי שיהפוך לזמין ויעיל לחוקרים.

ארכיון העשבייה הלאומי (צילום אדם אקרמן)

הדיגיטציה של הפרחים הנדירים

בעת הסיור בעשבייה כדאי לראות את התהליך של ייבוש צמח חדש תחת מכבש ידני. הצמח מופקד בין גיליונות עיתונים, המוחלפים כל כמה ימים. לבסוף הוא עובר הקפאה במקפיא של מינוס 40 מעלות, כדי להרוג את המזיקים וביציהם. רק לאחר כל תהליך הייבוש וההקפאה, הוא מיובש ומוצמד לגיליון עם פתקית ההסבר עליו.

האוסף העצום בעשבייה עובר כעת תהליך דיגיטציה, אשר החל בשנת 2022. המנהל המדעי של הארכיון, הבוטנאי ד"ר אייל בן חור, מכנה תהליך זה "מהפכה". עד עתה עובדו רק כעשרה אחוז מהחומר, אך בעתיד תהיה קיימת "עשבייה וירטואלית". ניתן יהיה לעיין בכל הגיליונות מבלי להגיע פיזית לארכיון. כך ייבצר גם גיבוי לחומר, המהווה נכס לאומי, במקרה של אסון טבע או שריפה, שאירעה בעבר בשתי עשביות בגרמניה.

• הכותב הוא אדם אקרמן, מחבר הספרים: "101 אתרים בירושלים" ו"ירושלים המסתורית