עמית אהרנסון, מתחם התחנה (צילומים: שלומי כהן, דנה לוי)
עמית אהרנסון, מתחם התחנה (צילומים: שלומי כהן, דנה לוי)

הפוטנציאל מוחמץ: איך מרימים את זירת האוכל במתחם התחנה בירושלים?

כתבה שנייה בסדרה: למתחם התחנה יש את כל הנתונים להיות הלב הפועם של השבת החילונית בעיר - הצורך באוכל טוב קיים והקהל כאן, צריך רק לרצות ולעשות | טור דעה מאת עמית אהרנסון

פורסם בתאריך: 24.5.19 00:10

הטלפונים שמגיעים אלי מדי שבת מאנשים שמחפשים המלצות לבילויי אוכל בעיר הם כבר עניין קבוע. לרוב גם התשובות קבועות: אותן 6-5 מסעדות, מקסימום 10, אותו קומץ בתי קפה: "סאטיה, סדנא, טלביה, פי בריבוע…".

"גן החיות? לא, אין לכם איפה לשתות קפה שם באזור".

"בראנץ'? אין באמת משהו כזה… אולי בזוני".

"אה, מתחם התחנה? אפשרי, אם בא לכם המבורגר עם הילדים, לא הרבה מעבר.. מה זאת אומרת איך יכול להיות? ככה זה. ירושלים, אין מה לעשות".



קצת נמאס, האמת. וזה לא שחסר ביקוש. באחת השבתות האחרונות בשעה שמונה בבוקר מצאתי את עצמי בדוכן "מיץ פטל" בפארק המסילה, לא רחוק מהמתחם. מסוג הדברים שקורה להורים לתינוקות צעירים מאוד שנחושים לתת ליתר בני הבית להמשיך לישון בשבת בכל מחיר. הייתי בטוח שאהיה שם לבד, אבל התור הקטן שהשתרך בכניסה למקום מרגע הפתיחה – ממש לא רק של הורים עם מנשאים ועגלות – הבהיר שהירושלמים צמאים – למיץ, לקפה טוב, לארוחת בוקר מפנקת, לבראנץ' מושחת. גם בשבת, בעיקר בשבת.

למתחם התחנה יש את כל הנתונים להיות הלב הפועם של השבת החילונית – אם תרצו ותחפשו השוואות או מקורות השראה, משהו שבין נמל תל אביב לבין שדרות רוטשילד (וממש לא כמו מתחם התחנה התל אביבי והסינתטי). זה צריך להיות המקום שמפגיש בשבת בבוקר משפחות צעירות, חובבי ספורט, בליינים ופנסיונרים. וזה יכול לקרות. עם מיקום אידיאלי, שסמוך לקולנוע סמדר ולסינמטק, לגן הפעמון, למשכנות שאננים ולטיילת, עם פארק המסילה שמאפשר גישה נעימה מחלקים מרוחקים יותר בעיר, עם מספיק ספייס להשתוללות ומספיק מתקנים לילדים, אבל גם עם מספיק פינות ישיבה נעימות ומזמינות להורים ולמבוגרים.

מסעדת בנדיקט (צילום: דודו בכר)

מקום כמו "מיץ פטל" הוא התחלה מבורכת, אלא שמיצי בריאות ובית קפה רשתי גנרי אחד זה לא מספיק. גם לא ביסטרו-שף כמו "אדום", שכבודו במקומו מונח (והוא יותר מקום לצהריים או ערב). צריך להביא למתחם עוד קצת מכל הדברים שהופכים שבת בבוקר לתענוג – מאפייה איכותית, שתטריף בניחוחות חמאה (או סתם דוכן שישכיל למכור סחורה משובחת של אחד מבתי המאפה המובילים בעיר); מעדנייה שתייצר סלסלות פיקניק למבלים (באשר? אורן ויאני?); עוד אופציות מהירות, נגישות וכיפיות שאינן רק המבורגר (פופ-אפ ג'חנון?), ומה דעתכם על איזה פוד טראק אחת או שתיים (כי רק לי משאית אוכל שמוכרת צ'ולנט, דגים מלוחים ומתדלקת וודקה קפואה ובירות נשמעת כמו חלום?).


עמית אהרנסון (צילום: שלומי כהן)

עמית אהרנסון (צילום: שלומי כהן)


זה הרבה יותר פשוט ממה שזה אולי נשמע בתחילה. ברגע שהכל מוכל במתחם אחד, שממילא פעיל ביום החופש השבועי, גם הפגיעה בסטטוס-קוו האלמותי אינה משמעותית. צריך רק עוד יזם או שניים שיבינו שהצורך קיים והקהל כאן, צריך רק להעז. ואם כבר שבת בירושלים – שנזכיר את רשת "בנדיקט", שמעמידה את כל עם ישראל בתור לבראנץ' מדי סופ"ש? אז אולי הגיע הזמן שיחנו את הקטר שלהם בעיר שממנה יצאו? כי אם הם לא יצליחו להעיר את המתחם הזה, כנראה שאף אחד לא יצליח.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. אייל

    המגמה של מתחם התחנה בשבת היא סגירה ולא החלום שאתה מדבר עליו. הציבור (החי והמת) בחר בראש עיר שחותר למקום המנוגד שכתבת עליו ואם הוא עצמו לא חותר לשם, אז מי שהניח אותו במשרד הזה- כן.
    מסעדות ומאפיות מפחדות להכות שורשים במתחם ובכלל בשבת מחשש להתנכלויות של קיצוניים ושל פוליטיקאים.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר