סצנת חיי הלילה (מבתי קפה ומסעדות ועד ברים ובלי אף מילה על מועדונים) הירושלמית עוברת טלטלות משמעותיות בשנים האחרונות. מקומות רבים נסגרו בשנים האחרונות לנוכח ההתפתחויות בארץ ובעולם (מהקורונה ועד המלחמה הבלתי נגמרת) כשבאמצע עוד סיבות שפשוט מחסלות את סצנת הבילויים המקומית.
בתחילת השבוע הודיע כבל עם ופייסבוק הבעלים של שלושה ברים מהידועים בעיר – "גלן", בירתנו" ו-רביט הול" – כולם מתרכזים במרכז העיר, שפשוט נשבר לו ובסוף דצמבר 2025 הוא יסגור את עסקיו לתמיד. ואם עדיין לא התוודעתם – תכירו: לאון שוורץ.
עם הודעתו של שוורץ על סגירת שלושה הברים, מקומות שסיפקו מפגש לקהל הלקוחות הנאמן שלו וגם הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית, במיוחד ה"גלן" הוותיק שהותיר חותם בעיר.
שוורץ, שפתח את ליבו בפוסט מרגש, שיתף את הסיבות מאחורי ההחלטה הכואבת.
"זה הפוסט הכי קשה שיצא לי לכתוב", כתב בפתח דבריו, "ההחלטה גמלה בליבי כבר לפני מעל לחצי שנה. חודש שלם אני משכתב, מוחק, עורך, מתלבט – איך לעזאזל אומרים כזה?", המשיך לכתוב ולהסביר.
לאון שוורץ (צילום: פרטי)
ההחלטה לסגור את הברים, שהיו חלק מהנוף הירושלמי במשך שנים רבות, היא תוצאה של תהליך ארוך שמלווה ברגשות מעורבים. מבחינתו של שוורץ מדובר על עוד מסמר בארון הקבורה של סצנת הבילויים הירושלמית שנדמה שהולכת ודועכת לנו מול הפנים.
"עצוב לי כל כך, זה הפרוייקט של החיים שלי ב-17 השנים האחרונות, אבל זה הגיע לסיומו", הוא מספר בעצב מהול בהקלה מסוימת בשיחה עם "כל העיר" ומוסיף: "נגמר לי הסוס, כבר כבר חמש שנים שזה ככה. התעייפתי. עד סוף השנה האזרחית אני סוגר את שלושת הברים".
איך הגעת להחלטה?
"אני בעלים לבד של שלושה ברים בלי שותפים. עבדתי 18 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע לפעמים בלי משוכרת. לפעמים הרגשתי שעבדתי בשביל לשרוד, לא הצלחתי להתפרנס. שרדתי הרבה משברים, אבל חמש השנים האחרונות היו יותר מדי כבר – קורונה, יוקר מחיה, המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שהשפיעה מאוד. אין תיירות בארץ שהיתה מביאה הרבה אנשים למקומות שלי – שמתמחים בוויסקי ואלכוהול איכותי. התיירות מתה. תוסיף את ההפגנות, כי כשיש הפגנות אנשים לא באים. הם בהפגנות. פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, יוקר מחיה והמלחמה באיראן. זהו, זה נגמר. התעייפתי לרדוף אחרי הזנב של עצמי".
הסיפור שלך הוא גם הסיפור של ירושלים – נדמה שחיי הלילה בעיר פשוט נגמרים.
"הם מאוד רחוקים ממה שהיה בעבר. כבר 15 שנה שירושלים מידרדרת, אבל החמש השנים האחרונות יותר מהכל. כולם מספרים על כך שחסר להם עובדים – וזה נכון. אני עובד 18 שעות ביממה, אין לי משכורת, לא מצליח להתפרנס, בלתי אפשרי לעבוד ככה. בחלומות שלי אני מדמיין שיגיעו 2-3 צעירים עם אנרגיות ויחליפו אותי כדי להציל משהו גם עבור ירושלים. המצב הסוציו-אקונומי בעיר רק מחריף וזה משפיע. לאנשים אין כסף לצאת ולבלות. גם אם לא יגיעו אחרים שיקחו את העסק אני סוגר".
בירתנו (צילום: פרטי)
שוורץ הוא לא ירושלמי במקור, אלא הגיע לעיר כסטודנט בעיר לפני 25 שנה, אבל השתקע בעיר והחליט להיכנס לסצנת האלכוהול האהובה עליו, כשגולת הכותרת היתה ה"גלן" – הבר הראשון שלו, שנפתח לפני 17 שנה, שבו הוא מתחזק בר איכותי עם למעלה מ-400 סוגי וויסקי – מהם הלקוחות הקבועים יצטרכו להיפרד ככל הנראה. שוורץ כבר יודע מה הולך לעשות אחרי שיסגור את עסקיו באופן סופי. "אחרי שאסגור את העסקים אצא לחופשה", הוא מכריז בביטחון מלא, "מעבר לכך אני לא יודע מה יהיה בהמשך. כבר חמש שנים שלא הייתי בחופש, אם הכל היה כשורה הייתי יוצא גם לחופשה. אני עייף, עצבני, לא מצליח להתפרנס – זה לא שווה את זה. אני רק רוצה לצאת לחופשה".
"חדשות עצובות"
"אני המום לשמוע, פאב הגלן הוא ממש מיתולוגי בעיר, אלה חדשות עצובות", אמר אבי גולדברגר, איש חיי הלילה הוותיק והבעלים של פאב ה"תקליט" במרכז העיר וגם של "הכספת" וה-"וידאו" בשיחה עם "כל העיר".
בשיחה עם גולדברגר הוא מפרט את הסיבות לקריסת חיי הלילה בירושלים מהזווית שלו. "המגזר הפרטי נפגע מאוד בגלל סיבות רבות וידועות – קורונה, מלחמות, יוקר מחייה והכי קשה – אין תיירות. זה קריטי לעיר: למסעדות, לפאבים, למלונות – מכה קשה".
אבי גולדברגר (צילום: פרטי)
רוצים להישאר מעודכנים?
גולדברגר, שגם לו שנים רבות בסצנת חיי הלילה, מוסיף עוד: "תחום התרבות והבילויים תמיד חווה מקומות שנסגרים ונפתחים, זה לא היה דבר חדש. מה ששונה הפעם בנקודת הזמן הזו, שכמעט ולא נפתחים במקומם מקומות חדשים. זו מגמה שהשתנתה בעיר, כי לברים ומועדונים תמיד היה אורח חיים מוגבל בזמן, מלבד החריגים והמיתולוגיים שהמשיכו עשרות שנים בירושלים וגם בתל אביב. אבל הפעם אין מקומות אחרים והעיר נמצאת במצב לא פשוט, בגלל זה המשבר מאוד מורגש. לא יודע אם הייתי ממליץ ליזם צעיר לפתוח עכשיו עסק כמו בר".
למרות המצב הקשה, גולדברגר מנסה לסיום למצוא נקודה אופטימית בכל זאת. "לא הייתי ממשיך אם לא הייתה תקווה. עברנו בעיר הרבה משברים קשים והתקופה הזאת מזכירה לי את תקופת האינתיפאדה, והפיגועים שמבלים פחדו לצאת לבלות. גם אז עבדתי בתחום ומקומות נסגרו אחד אחרי השני. זה מאוד השפיע, אבל לאחר מכן ירושלים יצאה לתקופה של 15 שנים של שגשוג חסר תקדים אפילו במונחים היסטוריים, אז מהניסיון שלי אני אומר שצריך לקוות לשלום, לשקט ואז ההתאוששות תבוא, התיירים יחזרו והעיר תצא לבניה מחדש בתחום הבילוי בעיר. אפשר גם לראות את מתחם בית העם או את רחובות שושן ובן סירא המצליחים כמקום לתקווה לעתיד".
דן
עצוב מאוד. מקומות שהגדירו את העיר והיוו אבן שואבת לחבר'ה איכותיים. נשארות פחות ופחות סיבות לצעירים להשאר בעיר ולא שהיו הרבה מלכתחילה