16.5.95
אני (ביחד עם אימא שלי כמובן) עומדים בתור הארוך לפני הקופות ברחבת תיאטרון ירושלים. עד שיגיע תורנו אנחנו מעלעלים בחוברת הפסטיבל ומנסים להבין אם כדאי לקנות כרטיס למופע המחול מאיסלנד או דווקא להתמקד בפרפורמנס העכשווי מיפן? אימא שלי תעדיף תמיד ללכת לקונצרט הגדול של מוזיקה קלאסית, שמגיע בדרך כלל ממזרח אירופה, ואני אחפש את הדברים היותר קטנים ועכשווים, שמגיעים בדרך כלל מהחוף המזרחי של ארצות הברית.
בסוף נקנה גם וגם וגם, ניפרד מכסף מזומן שאספנו במיוחד (ועוד בשקלים ישנים) ונחזור הביתה (ברגל, אנחנו גרים ברחוב המעפילים…) עם שלל תרבותי שיזין אותנו למשך שנה שלמה.
15.7.25
אני עומד ברחבת התיאטרון. במה גדולה מוצבת מולי, היא מתכתבת עם הפסל האייקוני של יחיאל שמי, שנמצא ברחבה האייקונית. בעוד כמה רגעים יעלו על הבמה הגדולה כמה שמות של יוצרים לא מוכרים בכלל – רם חלבי (ממג׳דל שמס), אביתר חזן (משלומי) ואנסמבל מקאמאת (מצפת) אליהם יחברו דניאלה ספקטור, עמיר לב, שאזאמאט ולאה שבת. הכל במסגרת "אנשי המוזיקה" – פרויקט מוזיקלי חברתי שפותח את פסטיבל ישראל בשנתו ה-64. היוצרים מהצפון לוקטו על יד יובל שפריר המנהל המוזיקלי שזיהה בהם פוטנציאל אדיר, לצד שנתיים קשות במיוחד בהם הצפון הפך להיות החזית ובהרבה מאוד מובנים החצר האחורית שאף אחד לא באמת מטפח אותה. הערב הם יחגגו את הכישרון שלהם ויעבדו את התקופה המורכבת בה כולנו חיים באמצעות היצירה.
ב 2025 אין אף אורח מחו"ל בפסטיבל ישראל. ב 2024 היו שניים… העולם לא באמת מעוניין להגיע לכאן. אנחנו כפסטיבל החלטנו שאנחנו מתמקדים ביצירה ישראלית המתייחסת אל כל מה שקורה כאן מאז ה 7/10. בתוכנית האמנותית ניתן למצוא מופע תיאטרון המתקיים במגרש הכדורגל בגן הפעמון ושבועיים אח"כ במגרש הכדורגל של מג'דל שמס. המופע מתחיל בטיל שנפל במגרש הכדורגל וקטף את חייהם של 12 נערים ונערות. הקהל שיישב על הטריבונות יצפה באימון של נבחרת הנוער של מג׳דל ובמקביל הוא יצויייד באוזניות שם יאזין לסדרה של ראיונות שעשו היוצרים עם ההורים, החברים והמאמנים של הילדים ההם.
עוד בפסטיבל "בדרך הביתה" – שיעור תלמוד פרפורמטיבי. הקהל יישב, ביחד עם הפרפורמרים, סביב שולחן גדול. דמיינו שולחן טיש חסידי אבל עם טוויסט עיצובי כי את המפה עיצב האמן הגאון פילפלד. חיה גלבוע תפתח בכמה סוגיות תלמודיתיות שיזכו לתגובות אמנותיות – מאיה בלזיזצמן תנגן ותשיר, אורית טשומה תעשה היפ הופ אמהרי ישראלי, דניאל אנגל, לוחם ושחקן, ישתף בקטע בימתי על החוויות שלו בעזה, ליאת אצילי תספר על הימים שהיתה בשבי ועוד כמה דברים שלא נחשוף כרגע. כולם מדברים על שלוש האותיות הללו ב י ת – שעורער מאוד בשנתיים האחרונות שלנו. בניינו – מדובר במופע חובה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ועוד – "בת של אבא" – נטע שפיגלמן במכתב אהבה תיאטרלי לאבא שלה – איש הערוץ הראשון המיתולוגי – אלישע שפיגלמן. בוירטואוזיות השמורה רק למעולות שבשחקניות, נטע מגלמת שלל דמויות ומביאה את עצמה ואת הקהל לשיאים ריגשיים בהם דמעות של צחוק מתערבבות עם דמעות של בכי. ״בת של אבא״ מתחקה אחר מערכת היחסים המיוחדת שלהם מבלי לעגל פינות, מבלי ליפול לקיטש ועם ערימות של כנות. מומלץ. ממש.
הלאה – נאומים נגד הייאוש – גורי אלפי ואלי חביב הזמינו חברים שלהם כמו נועה קולר, נגה ארז, אנסמבל מייקל, מיה לנדסמן ועוד לבחור נאומים מעולים מהעבר ולבצע אותם לייב על הבמה מול קהל גדול. הייתי בחזרות – זה מצחיק לאללה ולפעמים נותן לנו גם אופק של תקווה.
ויש עוד – יצירה עם אמן מעזה, עבודת מחול של רקדן על המתמודד עם מחלת סרטן, שיטוט חוויתי ברחבי התיאטרון והכל על טהרת הכחול לבן. הכל על טהרת המציאות של כולנו. הכל מבקש להביט עמוק פנימה על מה שקורה לכולנו ולאפשר לאמנות לעשות את מה שהיא הכי טובה בה- ליצור יש מאין, לברוא עולמות חדשים ולייצר אופק במקום בו הכל נראה תקוע.
בואו – אני אחכה לכם ברחבה.
תגובות