פתאום יום חמישי הרגיש בדיוק כמו פעם. זה היה מרגש. ממש ככה. ההתארגנות. הבושם. הנסיעה. לאסוף את החבר בדרך, הניווט האינסופי לחניה ואז, הרגע הקטן והמכונן של לעמוד בכניסה, לעבור סלקציה. לרגע אחד, קצר ומדויק, הרגשתי שוב בן 17. כמו בימים של הקונסטנטין והקמפוס.
ולרגע ההרגשה היתה כל כך נדירה וזרה, שהיא כמעט הרגישה שייכת לעיר אחרת. לא שלנו. ביום חמישי האחרון, מועדון ה-Boiler פתח את שעריו – והיה מלא עד אפס מקום. אנשים רקדו, צחקו, שתו, דיברו ונפגשו. פשוט חיו את ירושלים. היו שם אנשים יפים, צבעוניים, מכל הגוונים, שהביאו איתם אנרגיה ששכחנו שהייתה קיימת בעיר.
וזה לחלוטין לא מובן מאליו. לא בעיר הזו, שבה בשנים האחרונות ראינו את חיי הלילה שלה מתייבשים, כשהמועדונים והברים נסגרו בזה אחר זה והאנרגיה נדדה החוצה, לכביש 1.
אני מברך את ראש העיר ואת קודקודי העירייה שתמכו במיזם. נראה כי יש בקומה 6 בספרא מי שמבין מתחילה הבנה של הנקודה הזו שחייבת טיפול דחוף והם ראויים להערכה רבה על האוזן הקשבת והתמיכה בפרויקט החדש והמבורך. זהו צעד חיוני, וחשוב. להכיר בזה שיש בעיה אמיתית.
מסיבה בבויילר (צילום: ליאור שפירא)
אבל מועדון אחד לא מספיק. אחד זה מעודד. עשרה זאת מדיניות אמיצה. הגיע הזמן לתוכנית אב והסכם גג של תחום התרבות, הבילוי והלילה בירושלים. אם ירושלים רוצה להחזיר אליה את הצעירים, לשמר משפחות מהציבור הציוני הכללי, ולנער מעליה את אבק עבודות התשתית והחפירות היא צריכה תכנית אב, לא תקרית נקודתית.
ועכשיו תורנו. לכל ירושלמית וירושלמי שמתלוננים על חוסר האחריות היא גם עלינו. כל מועדון חדש שנפתח הוא השקעה, סיכון, והזדמנות לשינוי. אם לא נצא לחזק אותו, לבלות בו, להכיר אנשים חדשים ולהשפיע, אין לנו זכות להתלונן על היעדר מקומות. צאו החוצה, תבלו, תיהנו, ותחזקו באמת כל פינה חדשה שנפתחת. כי מועדון אחד לא ישרוד בלי סצנה – הסצנה זו האנרגיה ששומרת עיר בחיים.
את האנרגיה הזו קשה לייצר כשאנשים חוזרים הביתה דרך פקקים אינסופיים אל מציאות שנראית כמו אתר בנייה אחד שלם. ירושלים צריכה עוד מועדונים לא פחות ממה שהיא צריכה פרויקטים גרנדיוזיים שסופם רכבת יקרה שנותרה ריקה מאחורי גן החיות, וכן גם חיי הלילה, הבליין והיזם הבא, צריכים לקבל מקום משמעותי בדיאגרמות ובפירמידות של צוותי התכנון והתחבורה בעירייה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ולמבקרים והמלינים – תפסיקו לדבר איתי על "המרכז" שמעבר להרי ירושלים. ירושלים היא המרכז. וככה היא צריכה להתנהל: ירושלים צריכה תכנית אב בתרבות ולהפוך לעיר שרואה בתרבות, בחיי לילה תוססים, ובקהילה – תשתית ראשונה במעלה, לא פרויקט צדדי. המועדון היה מלא עד אפס מקום. ככה ירושלים צריכה להיראות וככה ירושלמים רוצים ליהנות. עכשיו נשאר רק להחליט אם זו היתה הופעת אורח חד-פעמית, אירוע בודד שנועד להרגיע את הציבור, או התחלה של פרק חדש, אותו אנחנו הירושלמים דורשים לכתוב. נתראה בחמישי הבא.
- הכותב הוא ירושלמי מלידה, יועץ תקשורת, התמודד למועצת העיר מטעם "התעוררות"
מרושש
גובים 100 שח בכניסה ואז מתפלאים שאף אחד לא בא. עוד לא הבנתם שלירושלמים אין כסף??