עלות המסע לפולין בשנת הלימודים הקרובה (תשפ"ד) תתייקר ביותר מ-1,000 שקלים – כך קובע דוח שהוכן באחרונה על ידי מרכז המחקר של הכנסת, לפיו כל תלמיד (או הוריו) ישלמו על המסע 6,400 שקל.
הדוח, אשר עוסק בנושא "זיכרון השואה במערכת החינוך – הוראת זיכרון השואה והמסעות לפולין", נכתב לבקשתה של ח"כ מירב כהן (יש עתיד) המשמשת יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי שואה. מהדוח עולה כי בשנים 2022-2020 עלות המסע לפולין נעה בין 4,800 שקל ל-5,100 שקל. נוסף על הזינוק במחיר, על פי הוראת שעה שיצאה לקראת שנת הלימודים שחלפה (תשפ"ג) רשאי בית הספר לגבות תשלום נוסף של עד 350 שקל עבור תהליכי ההכנה למסע בארץ והסעות לשדה התעופה וממנו.
עם זאת, בהוראת השעה נכתב כי הנהלת בית הספר ומזמין השירותים למסע אחראים לשקף להורים ולתלמידים את מכלול התנאים והשיקולים לקביעת תנאי ההסכם עם ספק השירותים, ואם עלות המסע תהיה יותר מ-5,100 שקל, הנהלת בית הספר תהיה חייבת לקבל אישור חתום מוועד ההורים המוסדי לפני החתימה על ההסכם המוצע עם ספק השירותים. עלות המסע לתלמיד נגזרת מהמרכיבים הבאים: טיסה, אוטובוס, לינה וכלכלה, מדריך פולין, מורים מלווים, שירותי קרקע למאבטח, כניסה לאתרים, ביטוח רפואי ומטען, פיילוט פולני (מדריך מקומי מלווה), מנהלן ישראלי, מלווה רפואי, קופה קטנה ותקציב בלת"ם (אירועים בלתי מתוכננים), אולם וחדרים להרצאות ומיתוג (סווצ'ר, אלבום, מעיל, חולצה וכדומה).
רוצים להישאר מעודכנים?
מחבר הדוח מיכה נוי ציין כי בשנת 2009 כתב מבקר המדינה שההוצאות על המסעות לפולין הגיעו לכ-162 מיליון שקל, שמהם מימנו ההורים 91 אחוז מההוצאות (כ-147 מיליון שקל) בעוד שמשרד החינוך מימן תשעה אחוזים בלבד מהן.
באשר למלגות למשפחות המתקשות לשלם את העלות הגבוהה של המסע נכתב בדוח כי הן מורכבות מכספי משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי, כאשר "חלק זה תלוי בכל רשות מקומית, ברצונה וביכולתה". הקריטריון לקבלת מלגות הוא כאמור כלכלי, וסכום המלגה המקסימלי – 3,000 שקל – יוענק לתלמיד שההכנסה לנפש במשפחתו היא עד 1,400 שקל בלבד. תלמיד שההכנסה לנפש במשפחתו היא עד 3,000 שקל יהיה זכאים למלגה של עד 1,000 שקל בלבד.
בהמשך הדוח מפורטים טיעונים בעד ונגד המסע לפולין. בטיעון העיקרי בעד המסע נכתב כי "תלמידים שיוצאים למסע לפולין חוזרים לאחר חוויה מעצבת, גם אם אין להם קשר משפחתי לשואה. עבור בני הנוער המשתתפים במשלחות זוהי חוויה רוחנית, מעין עלייה לרגל או טקס חניכה". בטיעוני הנגד נכתב כי "המסע לא משמש תחליף לחינוך ציוני ערכי ומתמשך ולהוראת זיכרון השואה באופן מעמיק. בדומה לפרסומות ולתרבות הצרכנות, המסעות יוצרים הלם רגשי וזמני בשל חשיפת התלמידים לאירועים הקשים של השואה במקום התרחשותם. הטענה היא שיש להשקיע מאמץ אינטלקטואלי ורגשי בהבנת הסיבות להקמת מדינת ישראל והחשיבות שלה".
עוד נכתב בטיעוני הנגד כי "עלות המסע לפולין היא גבוהה, ולא כל ההורים והתלמידים מסוגלים לעמוד בה. אמנם יש מלגות ותמיכה בתלמידים רבים, אך בכל זאת היציאה למסע תלויה ביכולת כלכלית שאין לכל התלמידים, ובשל כך הם עלולים לא לצאת אליו. יש ללמד את השואה תוך התייחסות לאירועים שקדמו לה, לתקופת המלחמה והשואה ולאירועים שהתרחשו לאחר השואה. זאת ניתן לעשות באמצעות מסע במדינת ישראל, שבו התלמידים יכולים להבין את ההקשר ההיסטורי בין האירועים השונים וגם להבין את משמעות היותם אזרחי מדינת ישראל. קיים חשש כי המסע יחזק דעות לאומניות וייצור בקרב התלמידים תחושה של 'הקורבן הנוקם'".
בסיום נימוקי הנגד נכתב: "התלמידים עוברים חוויה רגשית, אך לא נעשתה בדיקה מקיפה מהי המשמעות של חוויה זו עבורם וההשפעות שלה להמשך חייהם".
