מלחמת 'חרבות ברזל' הולידה אתגרים רבים לחברה האזרחית בכלל ולמערכת הבריאות בפרט, ונדמה שבמחלקת פנימית א' בהדסה עין כרם לקחו את האתגרים צעד אחד קדימה. בשגרה המחלקה מורכבת מ-15 רופאים – 10 גברים ו-5 נשים – שפועלים יחדיו כדי להעניק טיפול איכותי למטופלים. אבל המלחמה, כאמור, זימנה אתגרים רבים. הרופאים של פנימית א' גויסו כולם – והמחלקה נותרה עם סד"כ חסר של שני שליש מהרופאים.
בעקבות הגיוס של הרופאים בצו 8, התגייסו הרופאות שנותרו למילואים משלהן. במשך למעלה מחודשיים שחמש הרופאות במחלקה – ד״ר דאניה גבר, ד״ר עדי הולנדר, ד״ר נעה הורביץ, ד״ר ענת הרשקו משה וד״ר נרמין אל חטיב – הן הלוחמות של פנימית 'א בהדסה עין כרם. הן ממלאות את החסר, כולל ביצוע תורניות במהלך סופי השבוע כשהן מחזיקות את המחלקה על כתפיהן.
ולעיתים זה עוד יותר מורכב ממה שנדמה. למשל אצל ד"ר נעה הורביץ, שבעלה גם הוא רופא באותה המחלקה וגויס עם תחילת המלחמה מתארת: "הימים הראשונים היו מאוד מפחידים ומבהילים כי דאגנו מאוד לשלומם של כולם באופן אישי. את בעלי לא ראיתי כמה שבועות וזה מאוד קשה אבל יש לנו מחוייבות, יש את המטופלים שלנו במחלקה וצריך לחזור לתפקד באופן מלא, בצד הדאגה והגיוסים. בסופו של דבר, די ברור לי שהעבודה האינטנסיבית במחלקה שומרת על השפיות. ממש מרומם לראות איך הרופאות במחלקה לקחו את האתגר כמשימת חייהן ועומדות בה בצלחה".
רוצים להישאר מעודכנים?
ד"ר נרמין אל חטיב, רופאה מהמחלקת פנימית א' מספרת כי העבודה במחלקה בתקופה מאתגרת זו מצליחה בזכות המרקם האנושי והשותפות המאפיינת אותה. "העבודה שלנו כוללת טיפול במחלקה מלאה עם 40 מטופלים, הדרכה ולימוד של סטודנטים וסטז'רים וכל זה עם שליש מצוות הרופאים שאמור להיות בה בשגרה. בזכות עבודת הצוות המדהימה שקיימת בינינו הרופאות ויחד עם הצוות הסיעודי והסוציאלי אנחנו מצליחות לשמור על תפקוד מלא של המחלקה וכל זה בחברות, בשיתוף פעולה ובאחווה בנינו".
פרופ' ירון אילן, מנהל מחלקת פנימית א' בהדסה עין כרם: "צוות המחלקה אכן השתנה באופן דרסטי אבל תפקוד המחלקה נותר תקין וגבוה כמו שהיה לפני כן. חמש הרופאות מגויסות כל כולן למשימה, מצליחות להחזיק את המחלקה בתפקוד מלא הודות למחויבות יוצאת הדופן שלהן והמאמץ הניכר שהן משקיעות, בצד המאמצים של הצוות הסיעודי ושאר בעלי התפקידים החשובים. אני לא מופתע. מדובר בצוות מקצועי מוביל גם בימי שגרה".
למרות האתגרים הרבים שניצבים בפני הרופאות בתקופת המלחמה, הן מדגישות כי ימשיכו לתת את המענה המיטבי למטופלים והן רואות בכך לא פחות מזכות: "דווקא בתקופה הזו, להיות רופאה זו זכות. זה מחזיר אותנו, כבני האדם, למקום הכי אנושי וכן שיש בנו".
