רותי המאמנת | הרצים שירוצו בפעם העשירית את מרתון ירושלים ה-10

מרתון ירושלים במהדורתו המחודשת יתקיים השנה בפעם העשירית ברציפות. האירוע, שהציב רף חדש לאירועי הריצה בארץ והביא איתו ניחוח מקצועני של מרתונים גדולים בחו"ל, ממשיך להפתיע ולרגש בכל פעם מחדש.

תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני השתתפתי במרחק חצי המרתון במהדורתו החדשה. סיימתי את המסלול ולא הפסקתי להתפעל מחגיגת הריצה המופלאה והססגונית שמתרחשת ממש כאן בחצר האחורית שלי.

השנה, במרתון ירושלים שייערך ב-20.3.20, כמה רצים ורצות ירוצו בפעם העשירית את מרתון ירושלים – 42.2 ק"מ. בחודש שעבר, במהלך טקס ההשקה למרתון ירושלים 2020, חילק ראש העיר משה ליאון את מגן ההתמדה לרצים ולרצות שהשלימו ברצף את כל תשעת המרתונים, ועתידים לרוץ את המרחק המלא במרוץ הקרוב.

אחת מהן היא דבורה נעים, בת 53, אמא לשני ילדים וסבתא לשני נכדים. כיום היא מתגוררת ברמת גן אך היא מעידה על עצמה כירושלמית מלידה שגדלה ברובע היהודי. היא עובדת בחברת ביטוח ורצה ברצינות כבר 10 שנים. את סופי השבוע שלה היא מקדישה לריצות ארוכות בשטח ומעידה שהריצה פתחה לה צוהר חדש בחיים. "כשרצתי את מרתון בירושלים לראשונה, אמי אושפזה בבית החולים הר הצופים אחרי ניתוח קשה והיתה עתידה לעבור שיקום ארוך. הקדשתי את המרתון הזה עבורה. הכנתי חולצה לכבודה ורצתי איתה במרתון. אמרתי לה שאם לי יהיה קשה במרתון אני אבין עד כמה קשה לה יהיה בשיקום. אם אני יכולה לרוץ היא תוכל להצליח בשיקום. מאותו רגע הבטחתי לה שכל עוד אני אוכל לרוץ את המרתון הזה אעשה זאת. מאז ההורים שלי מחכים בציפייה בסיום בגן סאקר. ההורים שלי הם מעל גיל 85 ולא מפספסים אף שנה. בסיום התחרות אבא שלי מתכסה בשמיכת הזהב שמחלקים אחרי המרתון ואמא שלי עונדת את המדליה. אנחנו הכי מאושרים שיש. אחר כך אנחנו הולכים לשוק למסעדת 'אמא' ואוכלים קובה ממולא בצנוברים".

דבורה נעים (צילום: ליאנה נעים)

למה בחרת לרוץ את מרתון ירושלים 9 פעמים ברציפות?
"הבטחתי את זה לעצמי, גם בשביל אמא שלי, בשביל הילדות שלי וגם בשביל מה שהייתי. המרתון הזה מעורר בי את כל התחושות והתרוממות רוח של שמחה. יש הרבה אנשים מכל העולם. השפה המדוברת היא בכלל לא עברית. כולם בהתפעמות גדולה. חרדים מריעים לנו, בגבעה הצרפתית התושבים מחכים לנו, בכניסה לעיר העתיקה יש הפנינג מטורף – דמויות על החומות, ליצנים על קביים ועוד. יש תחושה של ביחד במרתון הזה גם כשקשה ומזיעים. יש תחושה של גאווה כשרצים את המרתון הזה".

מה הרגע הכי מרגש מבחינתך במרתון ירושלים?
"המרתון שאני הכי זוכרת הוא המרתון הראשון בירושלים שאותו רצנו הפוך. את הקילומטרים הגבוהים רצנו בהר הצופים וגם את העלייה של רחוב אגרון. הוא היה מאוד קשה. הבת שלי הקטנה חיכתה לי בסיום וחיבקה אותי בסיום. זה היה כל כך משמעותי בשבילי".

מהם היתרונות ומהם החסרונות של המרתון הזה?
"היתרונות הם העליות, הצבעים, המראות והתחושה של לחזור הביתה. אין חסרונות מבחינתי ומזג האוויר מושלם. החסרון היחיד הוא שהוא קשה אך נפלא בו זמנית".

אילו תגובות קיבלת על כך שרצת את המרתון הזה כל כך הרבה שנים ברציפות?
"קודם כל אומרים לי שאני משוגעת, אבל זה לא חדש. אנחנו רק שתי נשים שרצנו את המרתון הזה ברציפות 9 שנים. היה גם טקס בו חילקו את מגן ההתמדה לרצים שרצו אותו 9 שנים ברציפות. בן הזוג וההורים שלי מאוד התרגשו. אין עיר בעולם שראש עיר מכבד כך רצים. זה היה נפלא".

אילו טיפים היית נותנת למי שרוצה להתאמן למרתון הזה?
"לא להסתכל בשעון למרות הפיתוי הגדול. לרוץ לאט בעליות ולהסתכל על הנופים. לא לפחד מרחוב כובשי קטמון, הקושי האמיתי הוא בארמון הנציב. לדבר עם אנשים בדרך, לנשום ולהרגיש את המקום. להתאמן טוב על עליות לפני. כל אדם שחולם על זה מוזמן לבוא לרוץ איתנו. יש מקצים במרחקים שונים. זאת מסיבה, חגיגה וכיף".

מיכאל פרנקל (צילום: לרנר סקנר)

רץ נוסף שישלים את מרתון ירושלים בפעם העשירית הוא מיכאל פרנקל, בן 31, מהנדס תוכנה, רווק שמתגורר בארמון הנציב. את אהבתו לריצה הוא גילה כבר בתקופת התיכון, כשהיה בן 16, בזכות המורה שלו לחינוך גופני בגימנסיה, דודי שרמן האגדי. לאורך השנים הוא התאמן לבד לפחות כארבעה אימונים שבועיים בריצה. הוא מעולם לא ויתר על התחביב, גם כשהיה בתקופות מבחנים לחוצות ובצבא. בשבילו ההתמדה לריצה מגיעה מאהבתו לתחביב.

למה בחרת לרוץ במרתון ירושלים כל כך הרבה שנים ברציפות?
"אני זוכר את הרגע הזה טוב מאוד. בפעם הראשונה שהתקיים מרתון ירושלים במהדורתו המחודשת חזרתי בדיוק מהטכניון. בדרך ראיתי שלטים המפרסמים את חזרתו של המרתון. לאירוע הזה יש הרבה היסטוריה מבחינתי. בשנות ה-90 רצנו מסביב לאיצטדיון טדי וזה נצרב אצלי כזכרון משמעותי. בתור חובב ריצה ירושלמי אני לא רואה אופציה אחרת מאשר להשתתף במרתון הזה שנה אחר שנה".

מיכאל פרנקל (צילום: באדיבות מיכאל פרנקל)

מהם היתרונות ומהם החסרונות של המרתון הזה?
"יש הרבה יתרונות. רצתי במספר מרתונים אחרים וביניהם תל אביב וברלין. מרתון ירושלים קבע סטנדרט חדש והוא כמו מרתון בחו"ל. כל פעם אני מגלה משהו חדש במסלול. כמות האנשים שיוצאים לעודד זה משהו לא מובן מאליו. העירייה יחד עם המרכזים הקהילתיים יוצרת הפנינג גדול, מרשים וכיפי לכולם. באופן אישי, כל ריצה כאן היא קפיצה קטנה לחו"ל. העלייה במספר המתחרים מדי שנה במרחק המלא רק מעידה על יתרונותיו. אין חסרונות במרתון הזה אך יש בו קשיים והם האימונים בחורף הירושלמי. מלבד כך, העליות השונות באיזור הר הצופים ותלפיות לקראת הסוף הן מאתגרות. האימרה 'ירושלים הרים סביב לה' מקבלת פן נוסף כשרצים במסלול הזה".

איזו הכנה מיוחדת אתה עושה מדי שנה למרתון הזה?
"בהכנות למרתון אני מתאמן כארבע ריצות של שעה וריצה ארוכה בסופ"ש שעורכת בין שעתיים לשלוש. בריצות הארוכות שלי בשישי אחר הצהרייים אני לאו דווקא רץ על מסלול המרתון אלא בוחר לקפוץ משכונה לשכונה ולראות את פסיפס העיר המשתנה ואיך כל שכונה מקבלת אחרת את השבת. הכל מתכנס בין 17:00 ל-18:00 בערב כשהשבת נכנסת. מי שבא לרוץ כאן אני ממליץ לו להכיר את הדברים האלה שהם מתחת לפני השטח".

אילו טיפים היית נותן למי שרוצה להתאמן למרתון הזה?
"הייתי אומר שחלק מהאימונים צריכים להתבצע בעליות ובקור הירושלמי. צריך להבין את הקונטקסט של המסלול ואיך לאתר כל איזור והסיפור שלו. למרתון הזה צריך לבוא עם מצב רוח טוב ולחשוב שזאת ממש קפיצה קטנה לחו"ל".

רותי זינדל אוכמן (צילום: פרטי)

רותי זינדל-אוכמן,

מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,

בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,

רצה ואמא לשלושה מתוקים.