"אין לי מילים לתאר את ההתרגשות העצומה שחוויתי כששמעתי את היצירה שהולחנה בעקבות סיפור הגבורה המרגש של אבא שלי." אומרת שושנה בר זאב, קשישה ירושלמית , תושבת בית הכרם שמשתייכת לקהילה תומכת לקשישים המופעלת על ידי עמותת מטב. פרויקט "מלחינים בעקבות זיכרון" מיזם של היחידה לקהילה ע״ש יצחק נבון באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בשיתוף המשרד לשוויון חברתי והתאחדות הסטודנטים בישראל ועמותת מטב.
לילך קרקואר מנהלת היחידה לקהילה באקדמיה למוסיקה ומחול מספרת כי המיזם מחבר מדי שנה בין סטודנטים להלחנה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים לבין אזרחים ירושלמים בגיל השלישי וכי החיבור הבין דורי מניב בכל שנה פירות מוסיקליים מרגשים. במהלך החודשים האחרונים ליוו חמישה סטודנטים נשים מקהילת הגיל השלישי בשכונת בית הכרם. כל אחד מהם צוות לקשישה מהקהילה , ששיתפה אותו בסיפור חייה המרגש, שעל בסיסו המלחינים הלחינו יצירה מקורית.
עשהאל סדן, סטודנט לתואר שני באקדמיה, הלחין את היצירה ׳אבא פצוע, שקט׳ על בסיס סיפורה של שושנה בר זאב. "זכיתי לפגוש את שושנה" הוא אומר בעיניים נוצצות. " הפרויקט נגע בי מאד והחיבור הבין-דורי שלי עם שושנה היה מרגש ולא מובן מאיליו. אנחנו מגיעים מעולמות שונים ובמפגשים שהיו לנו בשכונת בית הכרם, שושנה סיפרה לי את סיפור חייה ושיתפה אותי בחוויותיה כילדה בשכונת בית-ישראל החדשה בימי מלחמת העצמאות. אני מתגורר בעיר בשכונת נחלאות ואוהב אותה וזכיתי שסיפורה של שושנה התמקד העיר בימי מלחמת העצמאות. שושנה בחרה להתמקד בסיפור הנס של אביה יצחק, כאשר הסיפור של סבה והסיפור של אחיה מהדהדים ברקע בדמיונם – יעקב סבה שנהרג מפגיעת פגז בדרכו לתפילה בשטיבלך בבית-ישראל, ואחיה אפרים שתקע בשופר בכותל בזמן המנדט הבריטי ונפצע בעיניו כשהגן על ירושלים.
שושנה סיפרה לי איך היו נראים אותם ימים של מלחמת העצמאות, והמילה שקפצה לא פעם מתוך דבריה הייתה – ״שקט״. התחושות שנלוו למילה זו היו: שקט ברחובות, פחד, דאגה, חוסר וודאות. כשניגשתי להלחין את היצירה לא היה לי ברור כיצד אתחיל. אך כאשר שושנה דיברה בהתלהבות על מוזיקת הכליזמר שאביה כל-כך אהב, ושהוא בעצמו היה נגן קלרינט יוצא דופן שהיה מנגן בהילולא של רשב״י במירון, ובמאה-שערים היו אף מכנים אותו ״יצחק דה שפילר״ – "יצחק הנגן״ בתרגום מיידיש.מהר מאוד התחילה להתנגן בשפתי המנגינה שבעיני רוחי מתארת את יצחק אביה. שמחת הכליזמר של יצחק נפסקה בפתאומיות עת פגע בו צלף ירדני ופגע בו סנטימטר מהלב. מאותו רגע התחיל מסעו הנסי והבלתי יאומן של יצחק, אותו היצירה שהלחנתי מנסה לתאר.
רוצים להישאר מעודכנים?
בזמן המסע מלא הייסורים של יצחק, משפחתה של שושנה הייתה בחוסר וודאות גדול, דאגה וציפייה שהיו עטופות בשקט עוצר נשימה. אמה התקשתה להאמין שהוא בחיים, כי אם כבר נכנס לשיירת התופת פצוע – איזה סיכוי יש לו לצאת ממנה בן החיים? אבל קורים נסים! מוזיקת הכליזמר של יצחק אף פעם לא נפסקה וגם לא תפסיק להדהד לדורי דורות בחיק משפחתה של שושנה ומחוצה לה!
שושנה מספרת גם היא על החיבור המיוחד שנוצר בין השניים. "התחברנו מאד," היא מספרת, "לא ויתרתי על אף פגישה והרגשתי שהוא הקשיב לי והיה מוכן לשמוע וליישם את הרעיונות שלי. אני באה מבית מוסיקלי ויש לי בן שמנגן גם כן. אני מרגישה שהפרויקט הזה הוא מעין סגירת מעגל שלי עם אבא שלי וזה עשה לי ממש טוב בלב."
"מעבר ליצירה שהלחנתי, מה שהיה חשוב במפגשים שלנו זה עצם המפגש. ההקשבה ההדדית שלנו אחד לשני, במיוחד בזמן הקורונה הייתה חשובה." אומר עשהאל. "שושנה חיה לבדה, משפחתה וילדיה מתגוררים מחוץ לעיר, ברחבי הארץ והרגשתי שהמפגשים שלנו היו חגיגיים עבורה וכך התחברנו. הרגשתי אחריות גדולה להלחין יצירה שתבטא את סיפור חייה המרגש שתשמר לעד ותעבור גם לילדיה ונכדיה".
ליאור שטרסברג מנכ"ל עמותת מטב מציין כי העמותה גאה מאוד על שיתוף הפעולה עם האקדמיה. "מדובר בפרויקט שהצליח לייצר חיבורים מרגשים בין עולמות שונים- צעירים ובנות הגיל השלישי, מוזיקה וסיפורי חיים, ויחד לייצר קהילה בין מי שאחרת לעולם לא היו נפגשים." הוא אומר, "מגיפת הקורונה הביאה לקדמת הבמה את ההכרח למחויבות שלנו כחברה לקשישים, שבשעות הקשות של סגרים וריחוק חברתי נשארו מאחור. פרוייקט המלחינים המחיש לכולנו אילו קשרים אמיצים ואילו תוצרים מרהיבים החיבורים בין הדורות יכול להוליד. אני גאה בזכות שהייתה לנו כעמותה להיות חלק מפעילות שהולידה יצירות מוזיקליות וקשרים שישארו איתנו הרבה אחרי סיום הפרויקט."
