בחודש נובמבר האחרון שמו של הזמר עומר אדם כיכב בתקשורת, ולא בשל כישורי השירה הנהדרים שלו – היה זה פרויקט המוניות לחיילים שיוצאים הביתה מהלחימה בעזה שיזם, מימן את חלקו וגייס מאות אלפי שקלים כתרומה לצורך העניין.
מסתבר שאדם לא לבד, ויש לו "מתחרה" רציני כאן בירושלים – קוראים לו כפיר ביאזי מהר חומה, נהג מונית במקצועו שכבר כמה חודשים משמש "כנהג הסעות" של חיילי סדיר ומילואים מירושלים לדרום ובכיוון השני. הכל על חשבונו, בלי יחסי ציבור וכמעט בלי פרסום. בעצם כן עם פרסום – כמעט מדי יום מעלה ביאזי פוסט ברשתות ומספר לכולם שיש לו נסיעה – ושהוא מוכן בשמחה לקחת איתו חיילים ומשרתי מילואים למחוז חפצם.
"ציר הנסיעה העיקרי שלי זה ירושלים-באר שבע, אז על הדרך אני אוסף חיילי סדיר ומילואים למחוז חפצם", מספר ביאזי בשיחה עם "כל העיר", ומשתף שהוא חשב על הדברים הרבה לפני עומר אדם. "מאז ה-7 באוקטובר, חשבתי לעצמי איך אני יכול לתרום כנהג מונית והחלטתי לפרסם פוסטים בדף הפייסבוק שלי ולהציע עזרה לחיילים שצריכים הסעה לאזור הדרום.
"אני נוסע הרבה לבאר שבע, בערך 4-3 בשבוע ויכול על הדרך להקפיץ אותם לבסיס, גם אם זה אומר לסטות מהמסלול ולנסוע עוד 30-20 דקות. אני מחפש אותם בתחנות האוטובוס וידע להעריך את כיוון הנסיעה שלהם לפי התחנה שבה הם עומדים, מאתר אותם ומציע את שירותיי, למרות שבהתחלה הם חוששים כי אסור לחיילים טרמפים, אבל הם נרגעים אחרי שיחה איתי. קונה להם קפה ומאפה בשביל התחושה הטובה. אם אפשר לעזור, אז למה לא?".
ובכל זאת, לא מדובר במעשה שגרתי.
"המוטו שלי הוא 'לתת זה לקבל'. אני מקבל הרבה יותר כשאני עוזר לחיילים שמחרפים את נפשם כדי שאנחנו נחיה כאן. אני מרגיש כל כך טוב, כאילו ניצחתי כשאני מעלה חייל למונית שלי ולוקח אותו לבסיס. זה עושה לי טוב. אני מקבל טלפונים והודעות שמודים לי על כך, ואני מרגישה את ההערכה מסביב, אבל באמת שזה ממקום של 'אהבת חינם', ככה חונכתי".
רוצים להישאר מעודכנים?
כפיר ביאזי
ביאזי הוא נהג אוטובוס באגד לשעבר, ובשנים האחרונות הוא על הכביש כנהג מונית. יש לו מסר מאוד חד וברור לחבריו למקצוע: "אני יודע שלהרבה נהגי מוניות קשה לעלות בחינם חיילים או נוסעים הזקוקים לעזרה, אבל אצלי זה לא ככה, אולי כי הייתי נהג אוטובוס. אני אומר לנהגי המניות – אל תהססו לתרום, לתת ולעלות גם בלי כסף חיילים".
ביאזי משתדל לתרום גם כשהוא לא נוסע לבאר שבע ולוקח איתו חיילים. בשגרה הוא מסיע תלמידים מפונים שנעקרו מבתיהם בעקבות המלחמה אל מוסדות החינוך בעיר. "זו עבודה בתשלום", אומר ביאזי אך מוסיף: "אבל אני משתדל גם כאן לתרום ולתת כפי יכולתי. אני תורם להם תיקים, בגדים, נעליים חדשות, מביא להם ממתקים. גם מבחינת המחיר, אני 'מעגל פינות' ומוריד במחיר הריאלי ולוקח אותם מעבר למה שצריך, אם צריך. הכל מאהבה, מבחינתי זו מצווה".
ביאזי מבקש שהחודשים האחרונים, של היוזמות החברתיות וההתנדבות, של ההתגייסות והערבות ההדדית יימשכו גם בסיום המלחמה: "כואב לי שאנשים התעוררו רק לאחר ה-7 באוקטובר. החיילים ומשרתי המילואים ראויים להערכה שלנו כל הזמן, כל השנה צריך להעריך אותם ולא רק בשעת מלחמה. מבחינתי, חייל הוא קדוש, מגיע לו הכל, והאזרחים צריכים לדעת להעריך אותם".
"אני אוהד בית"ר", מוסיף ואומר ביאזי, "והייתי מאוד גאה בכבוד העצום שהעניקו האוהדים שלנו לקפטן של הפועל חדרה מנשה זלקה, שהיה במילואים בתקופת המלחמה. זה ריגש אותי מאוד וכך ראוי לעשות".
אתה מדבר על ערבות הדדית וכבוד – אתה מרגיש את זה גם בכביש?
"באופן כללי אני מרגיש שמפתיחת המלחמה יש פחות מריבות בכבישים, פחות פשע, יותר ויתורים. הלוואי שזו תהיה ההתנהגות של כולנו גן בשגרה. אנחנו חייבים להיות מאוחדים – תמיד".
