מחר, חמישי, 28.3.2024, אריאל רייך ז"ל היה אמור לעמוד מתחת לחופה ביחד עם בחירת ליבו נועה. השניים תכננו את חתונתם בזריזות יחסית, לאחר שבמהלך חול המועד סוכות, ב-2 באוקטובר אריאל כרע על ברכו והציע לנועה, אהבת חייו, נישואים.
חמישה ימים מאוחר יותר, כידוע, יצאה לדרך המתקפה הרצחנית של החמאס על יישובי עוטף עזה והדרום. בבוקר שבת השחורה של ה-7/10 – אריאל ונועה ישנו ביחד בביתו בבית הכרם, אחרי שחגגו יממה קודם לכן את ערב שמחת תורה. בשעת בוקר מוקדמת מאוד צלצל טלפון בבית משפחת רייך – דבר חריג מאוד ויוצא דופן, שכן מדובר במשפחה דתית. על הקו היה אלדד, סבו של אריאל, שהתקשר לאחד האחים יאיר, ואמר לו בפשטות: "תעיר את אריאל, פרצה מלחמה".
בתוך דקות ספורות אריאל עמד על הרגליים, וביחד איתו כל בית משפחת רייך בבית הכרם. ולא בכדי. הוא קצין שריון לוחם בגדוד 77 שבעוצבת סער מגולן (7).
קפה טורקי בשטח – התחביב הגדול של אריאל רייך ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
שעה קלה מאוחר יותר, אריאל כבר היה בדרכים. הוא נסע עם נועה לביתה ברעננה, הוריד אותה שם ואסף את חפציו, ומשם חבר לפלוגה שבה הוא שימש כסמ"פ. הגדוד כולו תפס בתחילה קו בגבול הצפון. שם הוא הצליח ביחד עם הטנק שעליו פיקד לחסל חוליית נ"ט של חיזבאללה, כשנתן הוראה לירות פגז למרות שלא קיבל את אישור מפקדיו. לאחר האירוע, כך מספר ישי רייך, אריאל קיבל שבחים מהמג"ד על ההחלטה שקיבל ומנעה פגיעה באחרים.
"אריאל הוא מנהיג", אומר ישי, אחיו הצעיר של אריאל. "הוא ידע לקבל החלטות בשטח והיה טוב בזה". בהמשך המלחמה, גדוד 77 ירד לדרום ולקח חלק משמעותי בתמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה. ב-31.10 אריאל נפל ברצועת עזה, כשהטנק שעליו פיקד התפוצץ כתוצאה ממטען. בן 24 במותו.
(צילום אלבום משפחתי)
***
בתחילת המלחמה, יש לציין, אריאל ז"ל לא היה בשירות פעיל. הוא היה בלימודים במכללה לפיקוד טקטי לאחר שחתם קבע לחמש שנים. באותו הזמן הוא גם הציע לנועה להתחתן. אלא שאירועי ה-7/10 שינו את התוכניות, ואת הכל.
"עם פרוץ המלחמה אריאל בכלל לא התלבט וישר חבר לגדוד", מספר ישי, ומוסיף: "בהמשך כן היתה מחשבה האם להיכנס לרצועה עזה או לא, כי הוא היה מאורס טרי, אבל לבסוף, כמובן, הוא נכנס לרצועה".
ב-29.10 אריאל וצוות הטנק שלו נכנסו לרצועת עזה. יומיים לאחר מכן, הוא קיבל משימה לסרוק בתים, וכהרגלו – התנדב להיות ראשון. במהלך הסריקות, הטנק של אריאל נעצר, ולרוע המזל – ממש מתחת היה פיר מנהרה, שבו חיכה מחבל חמאס. המחבל יצא מהפיר והצמיד מטען רב עוצמה בנקודת התורפה של הטנק – בין הטובה לצריח – כך שעוצמת הפגיעה תהיה מרבית. אריאל והטען של הטנק אסיף לוגר נהרגו במקום, כששני לוחמים נוספים נפצעו באורח קשה.
"הוא השאיר אחריו בור ענק, אני עדיין לא קולט את זה. הוא היה דמות להערצה ולחיקוי הוא חסר לנו מאוד", אומר ישי בכאב.
אריאל עם נועה (צילום: אלבום משפחתי)
***
אריאל הוא הבן הבכור של ניר ועינב ז"ל, שנפטרה לפני כתשע שנים. פרט אליו לבני הזוג רייך נולדו שלושה ילדים נוספים – יאיר, איתן וישי, בן הזקונים. אריאל ז"ל הוא אחד מ-5 בוגרים של תיכון הימלפרב שנפלו במלחמה. ביסודי הוא למד בבית הספר 'דוגמא' והיה חניך בתנועת 'בני עקיבא' בית וגן.
"לאחר מותה של אמא, אריאל כאח הגדול ניסה למלא את החלל והמון פעמים הצליח", מספר ישי בכנות. "הוא היה שם בשביל המשפחה, דאג להגיד לנו שאנחנו כמו חבורת אריות, שום דבר לא יכול לשבור אותנו. אנחנו ביחד. הוא לא נתן שהמשפחה תתפרק".
רוצים להישאר מעודכנים?
"עבורי", מוסיף ואומר ישי, "הוא היה הרבה יותר מאח גדול, וזו לא קלישאה. הוא ידע לנהל דברים גם כאלה שלא רצית לעשות בדרך נעימה וחיובית ובלי לפגוע באף אחד. היה את אריאל של הצבא, ששם הוא היה מאוד רציני, מחושב ויודע מה הוא רוצה מעצמו, ואת אריאל של הבית – אחד שצוחק המון, עם המון הומור, חייכן ושמחת חיים שאפיינה אותו כל כך. ועדיין – הוא תמיד דאג לכולם, גם אחרי שהתגייס. לי, כאח קטן, הוא היה עושה הרבה שיחות, מכניס בי רצינות ולא רצה שאעשה שטויות. תמיד שמר עליי ודאג לי".
ביום חמישי, כאמור, הוא היה אמור לעמוד מתחת לחופה עם נועה, אהבת חייו. "מהרגע שאריאל הכיר אותה, הוא הפך לבנאדם הכי מאושר שראיתי בחיי", משתף ישי ומוסיף: "היתה להם זוגיות מדהימה וכימיה מושלמת. הם היו ביחד כמעט שנה, והחליטו להתחתן כי הבינו שאין מה להעביר את הזמן ושהם הייעוד האח של השני. הקשר המצוין שהיה לו עם נועה, זלג גם לאחים שלה. אריאל מאוד אוהב ספורט ואהד בכדורגל את ריאל מדריד. גם אנחנו וגם האחים של נועה אוהדי בארסה, אז ביום האירוסים אחד האחים של נועה אמר לה, 'הבאת לנו חתן מושלם, אבל חסר משהו' – ומיד הם הביאו לאריאל חולצה של ברצלונה".
עם האחים של נועה וחולצה של ברצלונה (צילום: אלבום משפחתי)
הקשר של אריאל לספורט לא מתחיל כמובן בספרד, ואפילו לא מהכדורגל. מדובר במשפחה ירושלמית אדומה מבטן ומלידה, אוהדים שרופים של הפועל ירושלים בכדורסל ומנויים ביציעי הארנה. המשפחה אף הטיסה את בני משפחה לאחר נפילתו של אריאל לאחד ממשחקיה שהתקיימו בבלגרד. "אריאל היה, כולנו, אוהד שרוף של הפועל עוד מימי מלחה", מספר ישי, "זה מהבית. גם כשהיה בצבא הוא היה מדבר איתי על המשחקים, ידע סטטיסטיקות וגם מאוד אהב אן.בי.איי. הוא בעצמו שיחק בילדות באליצור ירושלים בכדורסל ובכדורגל היה אוהד הפועל ירושלים כמו כל המשפחה והיה הולך מדי פעם למשחקים".
היו לו תחביבים נוספים?
"הוא למד במגמת קולנוע בתיכון והיה מצלם סרטים ומאוד התחבר למצלמה. הוא אהב מאוד לטייל בארץ. היה לוקח את הג'יפ המשפחתי ונוסע לחרוש את הארץ – אהב טבע, אהב להיות בשטח ולשתות קפה, תה ובירה עם החברים שלו. הוא היה חלק משלישייה חברי ילדות מבית הספר, שאחד מהם זה איתי מורנו ז"ל, האחיין עמנואל מורנו הידוע (לוחם שתמונתו אסורה בפרסום בגלל תפקידו החשאי), שנפל אף הוא בעזה. אחת הסיבות שהוא החליט להיכנס בסופו שחל דבר לעזה היתה לנקום את מותו. הוא אמר שאסור שמותם יהיה לחינם ובסוף הוא נפל".
יאללה הפועל – אריאל עם אביו ניר והאחים יאיר, איתן וישי (צילום: אלבום משפחתי)
האם חשבתם כבר על דרכים להנציח את זכרו?
"כן. קודם כל הוצאנו סטיקרים וצמידים שפוזרו והודבקו ברחבי העיר עם משפט שהיה מזוהה איתו מהצבא כשהוא הוקלט שאמר – 'תמיד נלך לישון בתחושה שעשינו את הטוב ביותר'.
"חוץ מזה, אנחנו עובדים על ייצור בירה ביחד עם 'מבשלת סריגים' מעמק האלה, שתמונתו של אריאל תתנוסס על הבירה, ויהיה קישור לאתר עם סיפר חייו ומורשתו של אריאל. יש גם בתכנון לקרוא למצפה שבו הציע אריאל נישואין לנועה בצפון על שמו".
(צילום אלבום משפחתי)
תגובות