שנה לנפילתו סמ"ר עידו טסטה ז"ל: "השילוב בין השנה ליום הזיכרון גורמים למחנק וכאב"

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יצוין ביום רביעי הבא (30.4). זהו, כמעט מיותר לציין, יום קשה לכל עם ישראל, יום שבו אנחנו מתייחדים עם הנופלים וזוכרים את אלה שחירפו נפשם כדי שנוכל לחיות בארץ בבטחה. עבור משפחות החללים, כל יום הוא יום נורא – כשיום הזיכרון פשוט שם זרקור יותר גדול על השכול.

זה בדיוק המצב עבור משפחת טסטה מהר חומה, שאיבדה את בנם עידו ז"ל בקרבות ברצועת עזה. ההתמודדות היא יום-יומית ולא פשוטה, יום הזיכרון הוא עוד יום קשה לאוסף. ככה זה שהזיכרון הקולקטיבי מתערבב עם יום השנה לנפילת הבן האהוב – ב-5.5.2024. ציון דרך מצמרר וקורע לב.

עידו טסטה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

"הכל קורה בבת אחת וזה מאוד קשה, זה מציף אותי מחדש, כאילו הכל קרה אתמול", אומר בכאב גדול שי טסטה, אביו של סמ"ר עידו טסטה ז"ל, לוחם גדוד שקד בגבעתי, שנפל כאמור במאי 2024. "השילוב של יום השנה לנפילתו ביחד עם יום הזיכרון גורמים לתחושת מחנק. כאילו רק אתמול דפקו לנו על הדלת. אני לא מאמין ששנה עברה. הכאב כל כך גדול וקשה לי להסביר במילים את התחושה".

עידו ז"ל, הוא בן הזקונים של שי ודלית טסטה, עובדי משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט (בהתאמה), האח הקטן של תומר (29), חייל מילואים שאת שירתו הצבאי הסדיר עשה, כמו עידו, בגדוד שקד של גבעתי, ורוני (בת 26). המשפחה, כאמור, מתגוררת בשכונת הר חומה ועידו הוא בוגר תיכון הגימנסיה.

כפי שאמר האב שי – האירועים מתערבבים אחד עם השני. כך קרה בחג הפסח האחרון, חג לא פשוט עבור משפחת טסטה. בשנה שעברה עידו הגיע לחגוג עם משפחתו. זו היתה הפעם האחרונה שראו, לפני נפילתו במתקפת הפצמ"רים במעבר כרם שלום בסמוך לרפיח. "פסח הזכיר לנו את הפעם האחרונה שהיינו כולנו יחד", מציין האב עם קול חנוק, "גם תומר, אחיו הגדול של עידו הוא חייל מילואים שהגיע לחגוג איתנו את החג וכולנו היינו יחד. זו היתה מעין פגישת פרידה. כשמצרפים את נקודת הציון של החג, ביחד עם יום הזיכרון ויום השנה לנפילתו, כשביום שישי הקרוב אנחנו עולים לקברו – אנחנו פשוט מקבלים כאב אחד גדול ומתמשך שמציף אותנו. רק לאחרונה התחלתי לדבר ולהיפתח קצת, וכך גם אישתי דלית. עד עכשיו נמנענו מטקסים, או כשרצו לצלם סרט. זו היתה פשוט שנה קשה וזה שוב חוזר, אבל אנחנו יודעים שזאת החובה שלנו להנציח את עידו ולעשות מה שאנחנו יכולים, עם כל הקושי שבדבר".

איזה מן ילד היה עידו?
"עידו היה ילד שנון וחייכן, שאהב ליהנות מהחיים. הוא מאוד אהב להיות עם חבריו, היה מאוד חברותי. לא שמעתי עליו אף פעם מילה רעה וחבריו ממש אהבו אותו. היה בעל ערכים, אהב את המדינה והיה לוחם אמיץ. אותי הוא לימד כל כך הרבה בחיים. למשל, אם היו לי טענות כלפיו הוא ממש לימד אותי שלפני שזה קורה אני צריך לחשוב כמה פעמים. הוא תמיד היה יודע לשכנע אותי בצדקתו, והטיעונים שלו היו טובים ומוצדקים, והרבה פעמים מצאתי את עצמי מתנצל בפניו. הוא לימד אותי להיות בנאדם הרבה יותר טוב. זו מורשת שהוא השאיר".

את אהבתו לספורט של עידו אי אפשר לפספס. הוא היה אוהד מסור של בית"ר ירושלים, וגם במועדון הנציחו את זכרו – כמו של כל אוהדי הקבוצה שנפלו בקרבות או נרצחו במתקפת הפתע חסרת הרחמים ב-7 באוקטובר. חבריו ליציע עדיין מניפים דגל עם תמונתו בכל משחק. כאילו הוא עדיין איתם.

השלט להנצחתו של עידו טסטה ז"ל באיצטדיון טדי (צילום: באדיבות המשפחה)

עידו טסטה ז"ל עם צעיף של בית"ר (צילום: באדיבות המשפחה)

"עידו מאוד אהב את בית"ר, היה הולך עם החברים שלו למשחקים", אומר שי. "חודש לפני שהוא נהרג היה לנו זמן איכותי לבד, אני ועידו נסענו לים, שיחקנו, דיברנו. זמן איכותי רק שלנו וזה היה ממש כיף ומהנה, אבל לצערי זה לא יקרה יותר".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

פעולות הנצחה

כמו משפחות שכולות רבות, גם משפחת טסטה עוסקת בהנצחת אהובם. האם דלית, בחרה להנציח את בנה בדרך מאוד מיוחדת – היא כתבה ספר שנקרא "הילד עם הלב הסגול", שמבוסס על סיפור אמיתי שקרה לעידו בכיתה ג'. שי מספר: "מדובר על מקרה שבאמת קרה לעידו כשהיה בכיתה ג'. הוא דאג שלא יהיה חרם על ילדים בכיתה, אלה שלא היו מזמינים ליום הולדת או שלא רואים אותם או מציקים להם. כזה הוא היה וזה מסמל את מי שהוא – דאג תמיד לראות את כולם ולדאוג לאחר, בדיוק כפי שהיה בצבא שם היה דואג לאחד ולהרים את המורל. בסיפור כמובן יש עוד דוגמאות והמשך, אבל דלית לקחה את נושא החרם, שהיה קרוב לליבו של עידו ונתנה לזה ביטוי באמצעות הספר, מה שמדגיש מי היה עידו כבר בגיל צעיר".

פרט לכך, שי מספר כי במרתון ירושלים האחרון, פנו אליו חבר'ה שלא הכיר וביקשו להנציח את עידו במירוץ עם דגל ותמונה שלו. "זה היה מאוד מרגש", אומר שי, "מאז הם פנו אלינו ורוצים שבעוד מרוצים הם ירצו כדי הנציחו אותו. כל הכבוד להם".

עידו טסטה ז"ל (צילום: באדיבות המשפחה)

שי מציין, כי במהלך השנה האחרונה מאז נפילתו של בנו, הוא מרגיש שעידו שולח לו ולבני המשפחה "סימנים ומסרים. לדוגמא, ביום שני האחרון הלכתי למשחק של בית"ר נגד מכבי ת"א, משהו שאני עושה מאז הנפילה של עידו אפילו שאני אוהד הפועל ירושלים בכלל, אבל ככה אני מרגיש קרוב יותר לעידו. אחד האוהדים ראה אותי במחצית המשחק עם דיסקית של גדוד שקד, ושאל אותי 'מי אתה?'. עניתי לו שאני אבא של עידו טסטה ז"ל. מסתבר שהוא הכיר את עידו, שהוא היה רס"פ בגדוד שלו. הוא סיפר לי כמה אהבו את עידו בכל הגדוד, ואיזה ילד מקסים הוא היה. התחבקנו לאחר מכן. מבין אלפי האנשים שהיו שם, איך פתאום אותו בחור פונה דווקא אליי ורואה אותי?".

"וזה לא הכל", מדגיש שי, "יש עוד דוגמאות רבות, אבל אספר עוד אחת להמחשה. בפעם הראשונה שיצאנו קצת להתאוורר כמשפחה, הלכנו לבית קפה בהרצליה, לידנו ישבה משפחה עם ילדים קטנים, ופתאום אני שומע את האם קוראת לילד שלה שבמקרה קוראים לו גם עידו. סיפרנו למשפחה את הסיפור שלנו והם מאוד התרגשו. אני מרגיש שהוא שולח לנו כל מיני סימנים, שהוא מלווה ושומר עלינו מלמעלה".