כאשר יעודם הישן של מבנים היסטוריים כבר אינו רלוונטי וטרם נמצאה עבורם פונקציה חדשה, הם הופכים למפגע. ישנם מקרים בודדים שבהם ההליך נתקע מסיבה כספית או תכנונית באמצע, או שלנוכח רגישות מסוימת גופי התכנון לא מקדמים כלל פיתוח של מבנה או מתחם מסוים, וכך הוא נותר נטוש ופוגע במרחב הציבורי. להלן רשימת המתחמים והמבנים התקועים בירושלים:
גבעת שאול המקראית
מעל לשכונת פסגת זאב ניצבת לה נקודת תצפית יפה המשקיפה על כל צפון העיר. במקום ממוקם מאגר מים סגור של חברת "הגיחון", לצד שלד מבנה שהיה מיועד לשמש בשעתו כארמון הקייט של חוסיין, מלך ירדן. בהיסטוריה הרחוקה יותר, מדובר בגבעה ששימשה כארמונו של המלך שאול, המקום שבו ניגן לו דוד בנבל כדי להרגיע את נפשו הסוערת. בשטח המוזנח והנטוש הזה ניתן היה לפתח את הגבעה, להנגיש אותה לציבור הרחב, להציב עגלת קפה ולפתח ולחפור את התל הארכיאולוגי. מדוע זה לא קורה? ככל הנראה בגלל הרגישות הפוליטית מול ירדן, למרות שהקרקע אינה נמצאת בבעלות הממלכה האשמית ולשלד הארמון הנשיאותי אין שום ערך אורבני והוא אינו מיועד לשימור.
ארמון הקיץ של המלך חוסיין (צילום: אדם אקרמן)
הארובה של בית החולים שערי צדק
בבניין המרכז הרפואי שערי צדק החדש, שנפתח בתחילת שנות השמונים, הוקמה ארובת ענק בגובה רב ששימשה במשך כשנתיים-שלוש את מרכז האנרגיה של בית החולים. אולם עד מהרה הוחלפה שיטת החימום במקום, והארובה נותרה מיותמת ללא כל צורך. המפגע הסביבתי הזה בקו האופק הירושלמי נצפה למרחוק, אך משום מה, לנוכח העלויות הרבות הכרוכות בכך, כבר עשרות שנים שהארובה אינה מוסרת ונעלמת כפי שהיה צריך לקרות כבר מזמן בכל מדינה מתוקנת.
בריכת ממילא
רק לאחרונה החלה העירייה לשפץ ולפתח את מתחם בריכת ממילא, הנטושה כבר עשרות שנים. המתחם ממוקם בלב העיר, מתחת לגן העצמאות וממול למלון היוקרה וולדורף אסטוריה. בעבר נערכו מספר תחרויות עיצוב שבהן אדריכלים הגישו תוכניות פיתוח סביבתי לבריכה והציעו אינספור פתרונות עיצוביים, אך בפועל, למרות שהיו זוכים, בשטח לא נעשה דבר. יש לקוות שהפעם העבודות אכן יושלמו והמיזם שהיה תקוע שנים רבות ירקום עור וגידים.
ליפתא
עם קום המדינה, הכפר הערבי בכניסה לעיר ננטש. לאחר מכן מספר משפחות פלשו לחלק מהבתים ואף הקימו מבנים חדשים, אולם עיקר הכפר היה ונותר נטוש. מי שהתגורר שם פונה לפני מספר שנים לצורך הרחבת כביש הכניסה לעיר, וקיבל לאחר מאבק ממושך פיצויים על הפקעת השטחים והנכסים. בכפר עצמו, במורד הוואדי, תכננו במשרד השיכון וברשות מקרקעי ישראל לפתח שכונת וילות צמודת קרקע חדשה ואקסקלוסיבית בת כ-200 יחידות דיור. הארגונים הירוקים נאבקו נגד התוכנית, וכך גם תושבי שכונת רמות השכנה. בסופו של יום, ראש העיר משה ליאון עצר את קידום התוכנית וטען כי לא משתלם לפגוע בשטח הכפרי ובטבע העירוני, אך כמובן שלא ניתן להשאיר את השטח כפי שהוא ונדרשת כאן תוכנית פיתוח סביבתי מתחשבת ורגישה.
אתר הטבע העירוני ליפתא (צילומים: אורטל צבר, רוסו פאול – רשות מקרקעי ישראל)
רוצים להישאר מעודכנים?
מלון פנינת דן
בכיכר צה"ל, בצמוד למסלול הרכבת הקלה, ניצב לו הפיל הלבן הבולט ביותר בעיר. מדובר בבניין מלון פאר לשעבר, העומד כיום ריק, נטוש ואף מוגדר כבניין מסוכן. במקור, בעלי הבניין ביקשו להגביה את המבנה, אך לא ניתן לאשר בנייה מעבר לגובה החומה העירונית. לפיכך, ניתנו ליזמים זכויות בנייה נוספות לבניית מספר דירות פאר, אך גם זה כנראה אינו מספק אותם וכרגע התוכנית נותרת על הנייר בלבד.
מלון פנינת דן (צילום: עיריית ירושלים)
מלון הנשיא
כבר מעל ל-30 שנה שמלון הנשיא, הממוקם ברחוב אחד העם פינת קרן היסוד, סגור, נטוש ועומד על תילו. אולם בשנים האחרונות אושרה במקום תוכנית בנייה חדשה. עד להוצאת היתר הבנייה והחפירה הרשמיים, היזם מאפשר למרחב הציבורי להשמיש את המבנה באופן זמני לטובת עמותות וגופים קהילתיים-חברתיים. כאן, למרות שמדובר בפיל לבן משמעותי במשך שנים רבות, נמצא פתרון ראוי שנראה באופק התכנוני של השנים הקרובות.
מלון הנשיא (צילום: ניצן כהן, CC BY 4.0, מתוך ויקיפדיה)
תיאטרון פרגוד
התיאטרון הקטן והמשמעותי שפעל בתחילת רחוב בצלאל בואכה שכונת נחלאות, נסגר כבר לפני שנים רבות ואף היה מיועד להריסה. אולם במקום זאת קודמה תוכנית להקים במתחם את "מוזיאון עדות ישראל", להנצחת העדות השונות שלהן היו שכונות בשנות החמישים והשישים באזור (ובהן ייצוג לשכונת הכורדים ולעדת האורפאלים). התוכנית אושרה, אך בשטח בינתיים לא הזיזו אף אבן ואין לוחות זמנים לביצוע הפרויקט השאפתני, כך שהפיל הלבן נשאר ונותר כפי שהוא ועוד חזון למועד
פארק 3000
מסתבר שגם בשטחים פתוחים ישנם פילים לבנים. בשעתו קדמה העירייה וחברות הפיתוח העירוניות תוכנית ענק להקמת אמפי-תיאטרון להופעות תחת כיפת השמיים – ממש "קיסריה בירושלים". התוכנית כבר יצאה לדרך באזור המורד של החורשה, קצת לפני עין יעל ומול שכונת מלחה. דיירי השכונה מיהרו לגייס עורכי דין, ואלה ערכו סקר סביבתי שהוכיח כי צפויים מטרדי רעש גבוהים מאוד, מה שהילץ את העירייה לגנוז את התוכנית. כעת, בחלוף לא מעט שנים, טרם נמצא תחליף לפארק 3000; בעבר חשבו לפתח שם אזור קמפינג לקרוואנים, אך עדיין לא נבחר מיזם שמתאים לאופי השטח ולמיקום המדובר.
נאוה
*בית הפטריאך* – לוֺ סיפור היסטורי מרתק – בסן-סימון שבשכונת קטמון ("קטה מון" פירושו: ע"י המנזר), ממערב למנזר סן-סימון העתיק, הושלם ב-1890 כמעון הקיץ הרשמי של הפטריארך היווני-אורתודוקסי של ירושלים, ביוזמת הפטריארך ניקודמוס הראשון.
*בתקופת המנדט הבריטי* הפטריארכיה השכירה את הנכס לדיירים פרטיים. המשורר והמתרגם שאול טשרניחובסקי, גר בו ב-ףשנים 1936 ל-1943 (עד יום מותו), שהיה גם חובב מושבע של התרבות והשפה היוונית ותרגם לעברית את האיליאדה והאודיסאה;
*במלחמת העצמאות*: במהלך מבצע יבוסי באפריל 1948, הפך מתחם המנזר ובית הפטריארך לזירת אחד הקרבות הקשים, המפורסמים והמכריעים ביותר על גורל דרום וירושלים המערבית. לוחמי פלמ"ח מחטיבת הראל כבשו את המקום מידי כוחות ערביים שניסו לפרוץ לירושלים, ועד היום ניתן להבחין בסימני וקליעי כדורים על קירות המעון והמנזר מהלחימה ההיא;
*בית חולים אלי"ן* – בשנת 1952, בעקבות מגפת הפוליו הקשה בארץ, בהסכם בין ממשלת ישראל לפטריארכיה היוונית, המבנה הושכר לביה"ח אלי"ן לשיקום ילדים נפגעי שיתוק ילדים. משעבר ביה"ח המוסד ב-1971, למשכנו החדש והמרווח יותר בקרית היובל. מספר שנים נוספות שימש המקום כמעון לבוגרי ביה"ח, ולבסוף המבנה פוּנה והושב רשמית לפטריארכיה. המעון השומם הפך למאורת סמים עד אשר ניקנה וגוּדר בלוחות, ע"י יזמים שרשומים במקלט המס שבאיי קיימן, לשם בנייה של מגדל עצום וכל המיבנים ההיסטוריים יתגמדו. גם סביבת הפארק הנפלא (המשמש את תושבי הסביבה ואחרים למנוחה, לספורט לבילוי ילדים, לחגיגות, לפעילות הצופים וביה"ס, להשבעה וסדרות חינוך לחיילים, ועוד ועוד) והמבנים שסביבו יסבלו קשות במשך שנים מהרעש ומהזיהום. המתחם כולו מוקף כיום בגן רחב ידיים המוכר כפארק סן סימון, והמנזר והכנסייה שבאתר מוקדשים לשמעון הקדוש ("שמעון הצדיק" כפי שהוא מכונה במסורת הנוצרית).
מחמד חמוד
לא מבין למה לא הרסו את כל העזובות בליפתא. כיום מארגנים לשם טיולים בשם הנכבה. עי ארגונים פלסטינים.