רב"ט אדם בנקוביץ, בן 20, מתגורר בהר חומה יחד עם עוד חמישה חיילים, ומשרת כנהג טנק בפלוגת כפיר של חיל השריון. אימו, עלתה לארץ מבלרוס ואביו הוא בן העדה הדרוזית – וכיום הוא מספר על התקרבותו לדת היהודית. כשהיה תינוק המשפחה התגוררה בירושלים, אך לדבריו, בשל קשיים כלכליים העתיקה המשפחה את מגוריה לדרום הארץ. הוריו התגרשו כשהיה בן 5, ואימו נאלצה להיות המפרנסת היחידה עבורו ועבור אחותו.
"לכולנו יש את אותו שם המשפחה, גם אבא שלי אימץ את השם בנקוביץ". הוא מספר ומפרט. "בנקוביץ זה השם משפחה של אמא שלי – ההורים שלי החליטו שיהיה לי שם משפחה יהודי. גם אבא שלי אימץ את השם משפחה שלה, בשביל למנוע שאלות מיותרות. מאז שאני מכיר את עצמי, עוד מהגן היינו עוברים הרבה דירות".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
כיום, אימו מתגוררת בבאר שבע ואביו מתגורר בנתיבות . לדבריו, "אני נמצא בקשר טוב איתם, אבל בזמן הלימודים בתיכון לא הייתי בתקופה טובה. בעקבות הגירושים של ההורים שלי וגם בעקבות הגזענות שחוויתי. עד גיל 12 לא ידעתי שאני דרוזי. אז עד אז הגזענות היתה כנגד הצד הרוסי של אמא שלי. אחרי שהילדים גילו שאבא שלי דרוזי התחילו להציק לי בגלל זה. זה גרם לי הרבה פעמים להפסיד לימודים כי פשוט לא באתי. הייתי ילד מאוד רגיש ואמוציונלי".
רוצים להישאר מעודכנים?
מי עזר לך כשהיה קשה?
"הייתי די לבד והעובדת הסוציאלית שלי השאירה אותי מעל המים. הייתי מאוד מרדן ואימפולסיבי שלא יכול לשתוק לדברים שלא נוחים לו. היתי תלמיד חכם, אבל לא היה לי כוח. לא הייתי מרוכז. עד כיתה ט' לקחתי ריטלין שהשפיע עלי מאוד, סבלתי מבחילות ומהקאות. על דעת עצמי החלטתי להפסיק. זה היה קשה, אבל היום יש לי בגרות מלאה שלא מביישת אף אחד".
אחרי התיכון למד בנקוביץ במכינה במשך חצי שנה, ובמהלך התקופה הוא מספר הוא עבר תאונת דרכים. "שכנה מהבניין של אבא שלי נכנסה לאוטו, לא שמה לב, נתנה פול גז ברברס ואיבדה שליטה", הוא מתאר, "היא פגעה לי ברגל והעיפה אותי באוויר, נחתתי על הגב. בחצי השנה הראשונה לא יכולתי לישון מכאבים, אבל זה עבר".
רב"ט אדם בנקוביץ (צילום: דובר צה"ל)
אחרי המכינה המשיך בנקוביץ למכינת "איתן" במעלה אדומים, המשלבת סטודנטים דתיים וחילוניים ומתמקדת בלימודי דת. "היום הדת זאת האמת ודרך החיים שלי", הוא מספר. "אני באתי מבחוץ. הייתי אתאיסט מוחלט, לא שומר שבת וכשרות. במכינת איתן התחלתי להיכנס לשיעורים ולתפילות ולאט לאט זה נכנס בי עד שאמרתי 'וואלה, טוב לי'. באופן עקרוני אני מרגיש הרבה יותר טוב בחיים. טוב לי לקום ב-6 בבוקר ולהניח תפילין".
בימים אלו אביו נמצא בתהליך גיור. "לפני כמה שנים הוא ניסה להתגייר בשביל שלאחותי ולי יהיה יותר קל, שנוכל להגיד שאבא שלנו יהודי, אבל זה לא הצליח. היום הוא אומר שהוא בשל ורוצה להיות יהודי".
מה אתה רוצה לעשות אחרי הצבא?
"אני רוצה ללמוד סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מדעי התנהגות, או כל דבר שאני אצטרך על מנת לעבוד עם בני נוער וילדים אוטיסטים. כיום אני מתנדב באלו"ט – עמותה המסייעת לילדים אוטיסטים. חשוב לי לעבוד עם בני נוער. ראיתי איך עזרו לי, והיו שם בשבילי וראיתי איך עזרו לאחרים. אני מאמין שכל הפסיכולוגים, סוציולוגים ואנשים שעובדים עם נוער הם באמת הופכים את העולם לטוב יותר".
