סיפורי אחיות: אלמז צהאי, שערי צדק

היא אחות במחלקה פנימית א', במרכז הרפואי שערי צדק מזה 7 שנים – הכירו את אלמז צהאי: 

מדוע בחרת במקצוע האחות?
בחרתי להיות אחות מכיוון שזו עבודה עם נתינה וסיפוק. עבודה מול אנשים. זה מקצוע בו אתה נותן וגם מקבל בחזרה, בכל כך הרבה מובנים, בחיוך בהכרת הטוב של המטופלים ובני משפחתם. לצד אלה זו עבודה מבוקשת המבטיחה יציבות.

מה את הכי אוהבת במקצוע?
במחלקה בה אני עובדת מרבית המטופלים מבוגרים, מעל גיל 80. רבים מהם חולים מורכבים שמגיעים לאשפוזים חוזרים. אין שמחה דומה לרגע בו הם משתחררים לביתם במצב טוב יותר ממה שהגיעו. בנוסף, זהו מקצוע בו אתה כל הזמן מתעלה על עצמך. אין יום שעובר בו לא למדת משהו חדש על המקצוע, על המטופלים ועל עצמך. הלמידה הבלתי פוסקת הופכת אותנו לטובים יותר במה שאנו עושים ונותנת לנו כוח להמשיך להתפתח.

האם את נתקלת בקשיים במהלך העבודה?
הקושי העיקרי בעבודה הוא העומס. פעמים רבות אני רוצה להתקרב יותר למטופל. לתקשר עמו, לשמוע אותו ולהדריך אותו, אך למרבה הצער הזמן שלי קצוב. כל כך חשובה לי התקשורת עם המטופל, אך לא תמיד זה מתאפשר כפי שאני רוצה.

איזה תכונות לדעתך נדרשות מקצוע האחיות?
טוב לב, רגישות לאדם ולמה שאתה עושה. כמובן שצריך לאהוב את התחום. עם כל העומס והאחריות הרבה אסור לשכוח את האדם שעומד מאחורי המטופל.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אילו טיפים היית נותנת לאחיות צעירות/ מתחילות או למי שרוצה ללמוד את המקצוע?
לא לשכוח את עצמך בתוך העשייה והנתינה. ללמוד מטעויות – בנסיעה הביתה, לאחר כל יום העבודה אני שואלת את עצמי איך הייתי יכולה לעשות דברים טוב יותר, הן בפן הרגשי מול מטופלים ובני משפחתם והן בפן המקצועי. גם אם משהו השתבש, לזכור שאנו לא מלאכים וגם אנחנו עלולים לטעות לפעמים.

לא לחשוב שאנחנו יודעים הכול – אם בן משפחה אומר משהו להקשיב לו, גם אם אנו חושבים אחרת, שווה לעצור לרגע ולהקשיב לו. אני בטוחה שבן המשפחה מכיר את המטופל מספיק טוב כדי להגיד את מה שהוא אומר.

למי מתאים המקצוע?
למישהו שאוהב את התחום. למי שמדי יום קם בבוקר עם תחושת שליחות לעשות טוב יותר בעולם. מישהו שמעוניין לעשות משהו טוב עבור אחרים ומי שמתחבר לנתינה לזולת.

ספרי לנו על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
מטופלת עם רקע קרדיאלי עשיר, שחזרה שוב ושוב לאשפוזים ממושכים במחלקה. אני והצוות שלי ליווינו אותה משך תקופה ארוכה. כשעשיתי סטאז' במחלקה לטיפול נמרץ כללי, היא עברה איתי בשל החמרה במצבה, כשחזרתי למחלקה, הייתה הטבה במצבה והיא שבה עמי למחלקה. מצבה הרפואי הלך והשתפר והשתדלתי לתת לה תמיד חיזוק על ידי מילה טובה או סתם חיוך. בבוקר שבת אחד, ניגשתי אליה והחזקתי לה את היד, היא אחזה בי חזק. בנה שהיה בחדר יצא. הרגשתי שהיא מעבירה אלי זרם ואז פשוט גלגלה עיניים ונפטרה. זה היה רגע נצחי שלא ניתן להסביר אותו וכמובן שלא לשכוח.