לפני שמונה וחצי שנים, בעודנו יושבים שבעה על שירה שנרצחה במצעד הגאווה, למדנו שבככר ציון מתקיימת שבעה ציבורית, שבה בין היתר מתקיים שיח ער בין אנשים שונים.
כמה חודשים לאחר מכן למדנו שאנשי 'התנועה הירושלמית' למדו בזמן השבעה הציבורית על הצורך העמוק שקיים ברחוב הישראלי בכלל והירושלמי בפרט למפגש ולשיח, ומכאן קצרה הדרך לפרויקט 'נקודת מפגש' בככר ציון. כמה חודשים לאחר ייסודה של 'נקודת מפגש' הצטרפנו למייסדים, ובשנים האחרונות "דרך שירה בנקי" הפעילה את הפרויקט מידי חמישי בערב ואפשרה לאנשים שונים לשבת, לשוחח, להכיר ולהתווכח.
אני שומע את הספקנים ומכיר את הספקות – במה זה מועיל? בשביל מה לצאת בערב ירושלמי קר ולוותר על מנעמי המסך המרצד, על השוקו החם בבית הקפה או על הסיור בשוק, לשם מה לוותר על כל אלה לטובת ישיבה על מחצלת ושיחה עם אנשים שאני לא מכיר?
אנסה לענות.
מדינת ישראל במלחמה, וכשיש אויב חיצוני היה צריך להיות לנו קל לשמור על כבוד הדדי, היה צריך להיות פשוט יחסית להניח ולו חלק מהפלגנות בצד. אלא שאפילו בעת חרום, לצד גילויים מופלאים של סולידריות, השיח במקומות רבים מבעבע, רוחש, מסית, עוקצני, מתלהם ובעיקר לא תורם כלום – לא לבירור אמיתי של המחלוקת ולא לעמידה בפני האתגרים העומדים בפנינו. כרגיל הצעקנים צועקים, המתלהמים מתלהמים והרוב הדומם, כשמו כן הוא – דומם יושב בבית.
כדי שלא נחזור לשיח הנוראי של ה-6/10/24, שהיה שיח תוקפני, אלים, מבטל, מבזה, וכזה שמתעלם ממשקעים, כאבים ופחדים – אנחנו חייבים לצאת מהבית. חייב כל אחד מאיתנו לקחת על עצמו חלק ומשימה בתיקון החברה הישראלית.
מעגלי שיח בכיכר ציון (צילום: נעם פינרמן)
כאשר מישהו מתלהם בטוויטר או מקלל ברחוב ומסית אחרים לעשות כן, הוא לא עוצר בעצמו ובודק כיצד הוא משפיע על החברה – הוא יודע בדיוק מה ההשפעה השלילית שלו. הוא מעוניין בהשפעה הזו והוא פועל להשגת מטרתו תוך רמיסת החברה הישראלית. עלינו להשיב לו כגמולו, להיות בטוחים בצדקת דרכנו ולהשפיע במו ידינו על החברה הישראלית כך שתהיה סובלנית ומתונה, שתהיה חברה שיכולה להכיל מורכבות ושוני.
אנחנו, היודעים שגם אם אנחנו לא זהים ולא אחידים, חובה עלינו לפעול כדי להחזיק את ביחד שלנו כנגד כל המסיתים, הצועקים והמפלגים.
אם צלחתם את הקריאה עד לכאן, עצרו רגע וחישבו מה הייתה תרומתכם בשנה האחרונה לשיח מפלג או מחבר, מה העברתם ברשת חברתית, מה היו הפעולות שלכם והאם אתם רוצים לקחת על עצמכם תפקיד ולו קטן בבנייתה של חברה טובה יותר.
נקודת מפגש – יום חמישי, 29.2, בשעה 20:30. נפגשים בכיכר ציון.
- הכותב הוא אורי בנקי, אביה של שירה בנקי ז"ל, מייסד עמותת 'דרך שירה בנקי'
שירה בנקי ז"ל (צילום: אלבום משפחתי)
רוצים להישאר מעודכנים?
עוד פרטים על נקודת מפגש:
אחת לחודש בימי חמישי בערב סביב מחצלת בכיכר יתחדש השיח על נושאים במחלוקת עם עוברי אורח ממגוון דעות, עדות, דתות, מגזרים ומגדרים, במטרה להגביר את המתינות והשיח המכבד במרחב הציבורי.
במהלך המפגשים המתקיימים בהנחית פעילי עמותת 'דרך שירה בנקי', עוברי אורח מוזמנים להצטרף לשיח בנושאים שנויים במחלוקת בחברה הישראלית סביב מחצלת הנפרשת בכיכר. במהלך השנים ניתן היה לצפות בפעילי ימין לצד פעילי שמאל ולהט"ב, ערבים, חרדים, נוער שולים ועוד הלוקחים חלק במפגשים. אנשים ממגזרים שונים ודעות שונות יושבים ולפעמים עומדים, משוחחים, צועקים, צוחקים ולא פעם גם זועמים. והכל במטרה להפוך את כיכר ציון למקום של תרבות וסבלנות, מוקד שיהווה מודל למרחב משותף המאפשר מודל לחיים משותפים. במידה רבה, עצם הנוכחות של "נקודת מפגש" בכיכר מנעה מארגונים קיצוניים להפוך להיות "הפנים של הכיכר".
באירועי השיא של המיזם המתקיימים כל שנה בערב תשעה באב, הובילו את מעגלי השיח השרים חילי טרופר, מיקי זוהר, עידית סילמן, מירב כהן, משה ליאון, עידן עמדי, יאיר שרקי, יוסף חדאד, דפני ליף, שי ניצן הרב בני לאו ועוד ועוד. במהלך הקורנה עברו המפגשים לזום והפעילות הלכה ופחתה.
אמנם נראה לפני עידן ועידנים, אבל סמוך ל-7 באוקטובר, התחדשה הפעילות, בשיח על ההפרדה המגדרית בכיכר דיזינגוף בתפילות יום הכיפורים. מאז כמובן שלא חודשה, עקב המלחמה. עתה 'נקודת מפגש' חוזרת מתוך אמונה שיש לה תפקיד חשוב בהחזרת המתינות למרחב הציבורי בימים אלה.
לדברי שירה זגורי, מנכ"לית "דרך שירה בנקי": "שאלו אותנו כמה פעמים 'מתי חוזרים לכיכר?' כי אנשים פשוט רוצים לדבר. התחושה היא, שהרוב המתון אומר 'בואו, במיוחד עכשיו במלחמה, נרים את הראש ונראה שאנחנו לא מעוניינים בשיח שהיה לפני ה-7 באוקטובר'".
זגורי מוסיפה כי "יש לנו כבר קבוצה של מעל מאה פעילים ופעילו שרוצים לקחת חלק ב"נקודת מפגש" בכיכר ובעוד מקומות בארץ. אנחנו בטוחים שיהיה לה תפקיד ממתן בהורדות הלהבות בשיח ההולך ומחריף ככל שהלחימה מתארכת".
