בין אם אתם ירושלמים ותיקים או רק אורחים לרגע בעיר – את הסוד הגלוי כולם כבר מכירים: ההתחדשות העירונית היא אחד המפתחות המרכזיים לעתיד של ירושלים.
בשנים האחרונות אנו עדים להגירה שלילית מדאיגה מהעיר. הסיבה העיקרית לכך ברורה: מחירי הדיור. דירות רגילות נמכרות כיום בטווח של 3 עד 3.3 מיליון שקל, והיד עוד נטויה. זוגות צעירים, גם אלה ששני בני הזוג עובדים – בין אם כשכירים ובין אם כעצמאים – מתקשים עד מאוד לרכוש דירה בעיר. גם עם משכורת משותפת של 20 או 25 אלף שקל בחודש, חלום הדירה נותר רחוק מאוד.
מדובר בזוגות שהם חוד החנית האנושי, התרבותי והעסקי של העיר – יצרניים, משלמי מסים, שותפים בפעילות הכלכלית המקומית. אבל דווקא הם מוצאים את עצמם מחוץ למשחק. הפתרון למצוקה הזאת, לפחות באופן חלקי, הוא התחדשות עירונית – לא עוד פרויקטים חדשים על קרקעות בתוליות, אלא התחדשות מבפנים, בשכונות הקיימות.
להתחדשות העירונית יתרונות רבים: אין צורך בהקמת תשתיות חדשות, אין עיכובים של שנים בשיווק קרקעות, והביצוע יכול להיות מהיר יותר. גם הדיירים הקיימים מרוויחים – בתים ישנים ללא ממ“דים, נגישות או בטיחות מתאימה מקבלים שדרוג כולל, שעומד בכל תקני הבנייה המחמירים, כולל עמידות לרעידות אדמה ואיומים ביטחוניים.
אבל גם כאן יש מלכוד: הפרויקטים החדשים שנבנים במסגרת התחדשות עירונית נמכרים לרוב במחירים גבוהים, כאלה שמתאימים בעיקר למי שכבר יש ברשותו דירה ומחפש לשפר דיור. כך נוצר מצב אבסורדי: ההתחדשות העירונית – הפתרון שאמור לאפשר מגורים נגישים לכולם – הופכת לעוד מנגנון שמנציח את הפערים.
אז היכן ניתן למצוא את הניצוץ לשינוי אמיתי? בשכונות שבהן ערך הקרקע נמוך יחסית, ויזמים יכולים להציע היצע דירות במחירים נגישים יותר. אחת השכונות הבודדות בירושלים שעדיין עונה על הקריטריונים הללו היא שכונת פסגת זאב.
רוצים להישאר מעודכנים?
שכונת פסגת זאב, מהגדולות בעיר ובארץ, מונה כיום כ-50,000 תושבים. יש בה רכבת קלה שמחברת אותה למרכז העיר, קניון שכונתי ועתודות קרקע משמעותיות לפיתוח. היא אפילו נראית טוב – יש שיאמרו בעלת ארומה מודרנית. אבל אם בוחנים אותה לעומק, מתגלים גם הפערים: השכונה נבנתה במהירות, אולי מתוך צורך לאומי מיידי, אך נותרה עם תשתיות ציבוריות לקויות, מחסור במבני קהילה, ופערים תכנוניים מהותיים.
השכונה זקוקה למה שכל שכונה תוססת צריכה: מרכז ספורט ופנאי )קאנטרי קלאב(, מקומות עבודה, מרכזי תעסוקה, אתרי בילוי והסעדה שפתוחים גם בשעות הערב. אם השכונה תזכה לעדיפות ולתשומת הלב הראויה, פסגת זאב יכולה להפוך מ“שכונת שינה“ למוקד עירוני חי ודינמי. כאן גלומה ההזדמנות: עם מחירי קרקע שעדיין מאפשרים בנייה במחירים נגישים, ניתן להקים בפסגת זאב מאות ואף אלפי יחידות דיור בפרק זמן קצר יחסית. תוכנית אב מסודרת, שתשלב בין מגורים, מסחר ותעסוקה, תוכל למשוך אליה אוכלוסייה צעירה ויצרנית, וליצור מעגל כלכלי וקהילתי חיובי.
הכדור נמצא במגרש של הנהגת העיר – נדרשת כאן מעורבות אמיצה של מקבלי ההחלטות, תכנון ארוך טווח, ופיתוח מואץ של אזור בעל פוטנציאל נדל“ני וחברתי כאחד.
ירושלים זקוקה נואשות לדור ההמשך שלה – ואם לא ניצור עבורו פתרונות מגורים ברי קיימא, תעסוקה ופנאי – הוא ימצא את עצמו מחוץ לעיר. פסגת זאב יכולה, וצריכה, להיות חלק מהפתרון לאחר מהאתגרים המשמעותיים שעימה העיר מתנודדת, כבר עתה.
- הכותב הינו שמאי מקרקעין
שרון
אז אני אסביר לך אדוני שומע מקרקעין בטח אתה לא גר בשכונה אז אתה לא יודע שהשכונה מתחילה להיכבש כיבוש על ידי החרדים מצפון לדרום והם הורסים כל חלקה שהם מגיעים אליה כל אדמה פנויה הם בונים פה בית כנסת ישיבה מפחונים השכונה הפכה להיות שכונת פח קרית ירושלים עירייה היא פוטנטית שלא מבצעת צבי הריסה על כל הבתי כנסת הלא חוקיים שנבנו ועל כל הדברים הישיבות שהם נהיו שמה מול הסופר במרכז פחונים מפגע חבל על הזמן הגיע הזמן להרוס באות בתוך השכונה למטה ברחובות אותו הדבר נותנים להם את הגנים השלב הבא את הבית ספר מדעי טכנולוגי ואחרי זה את חטיבת הביניים והתיכון הגיע הזמן לעשות סוף סוף להשתלטות המדינה חייבת להתערב ולעצור את זה לא יכולים לבוא חרדים לגור בירושלים.
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
ישנן עוד סיבות להגירה שלילית אל מחוץ לעיר…. ירושלים מתחרדת-כבר אין מקומות בילוי טובים לחילונים, לסטודנטים… המקומות לצעירים היחידים הם מרכז העיר, שוק, רחביה.
יתר ירושלים לא מציעה שום דבר מספק לצעירים
צביקה
בהחלט צודק , למעט טעות אחת , בפסגת זאב מזרח יש קאנטרי קלאב חדיש ברמה גבוהה מאוד .
משה לאון = אלדד פרי
יש בפסגת זאב כל מה שבכותב ציין שחסר.כמראה שהוא מעולם לא ביקר בה,או שהוא שקרן.פסגת זאב מתחרדת,הגיעה אוכלוסיה חרדית של בטלנים ליטאים ושסניקים.הםצרק בונים כמו גנבים בתי כנסת פיראטים,יש להם גב מראש העיר המושחת ומחבר מועצת העיר חיים מאיר כהן הכלבלב של דרעי.השכונה מוקפת בחיזמא,שכונת ועפאט,בית חנינא,מחנה פליטים שועפאט וענתא.השכונה צפופה ופקוקה.איכות תושבי השכונה יורדת ככל שהיא מתחרדת.יותר מ1000 משפחות ערביות גרות בשכונה.רוב תושבי פסגת זאב לא מעוניינים בפינוי בינוי כי ראו ושמעו את הרמאויות,הבטחות השוואת וההפחדות שעושים היזמים ועורכי הדין בתחום ההתחדשות העירונית.השמאי שכתב את המאמר הזה כנראה חלק מקבוצת יזמות שרוצה לשים את ידיה על קרקעות ובתים בפסגת זאב.נדאש לגרום לו להבין שיש מחיר לניסיון של אנשים כמוהו לגרש אנשים מביתם ושיש לכך השלכות.
חוה פ.
גם אחרי פינוי בינוי, אם דירה תעלה יותר מ1800,000, יהיה מאד קשה, עד בלתי אפשרי לזוג צעיר לקנות דירה בשכונה.
למה עזבתי
גרתי בפסגת זאב ברחוב הניידות אליו הגענו לאחר שעזבנו את מעלה אדומים. חצי שנה אחרי שהגענו הקימו בוילה בית ספר חרדי לא חוקי בלי רישיון. הגענו לצמרת העירייה כולל ראש העיר ואף אחד לא סגר את המקום להיפך הם קיבלו סמל מוסד ושיפוצים . זה בית ספר של ש״ס שני בשכונה במרחק 900 מטר מיוסף לקח הותיק באזור המזלות בצפון. גילינו שמנהל בית ספר נשוי לנכדה של חבר מועצת חכמי התורה ״ואין מה לעשות״, (זה מפנייה של י״כ בליכוד לדרג פוליטי).
רחוב הדלי בצפון כולו חרדי וגם שם ת״ת אשכנזי מנווה יעקב במבנה מאולתר ושוב תקציבי עירייה נהרי מחזיקים מוסד עד שיקבלו הכרה בקומבינה. חיפשנו שכירות בדרום אבל גם שם יש לא חוקי נוסף של חינוך עצמאי בוילות שבגללו לא נשארנו בשכונה עד שילדים יסיימו כיתה ח׳ . חזרנו למעלה אדומים ולצערי פסגת זאב אבודה כמו רמות או נווה יעקב ואת זה ניתן היה למנוע. השמאי כנראה לא ירושלמי כי אנשים עוזבים עיר בגלל שינוי אוכלוסיה ולא בגלל מחיר. מעלה אדומים היא פסגת זאב של לפני 15 שנה. כבר לא ממש זוג צעיר אבל גיס וגיסות צעירים שלי כבר לא רוצים ירושלים.