בדו"ח האחרון של משרד התחבורה על מצב התחבורה הציבורית בירושלים אין הפתעות, אבל טוב ש"כל העיר" פרסם אותו. התחושות הקשות של התושבים אינן רק תחושות, הן מגובות כעת בנתונים רשמיים המראים את המצב הגרוע ואת המשך ההתדרדרות בשטח. לפי הפרסום, כמעט 8 אחוז מהנסיעות של חברת "אקסטרה" בצפון העיר לא התבצעו, וזהו אחד המדדים החשובים והקריטיים ביותר עבור הנוסעים. איך מרגישים נוסעים שממתינים שעות בתחנה, כשכלל לא ברור להם אם האוטובוס בכלל יגיע?
אולם, מאחורי הנתונים היבשים על הנסיעות שאינן מתקיימות, נמצאים מספרים אף יותר מבהילים, העוסקים בתקיפות פיזיות של נהגים. ככל הנראה אין זה מקרה שבצפון העיר, שבה נרשם האחוז הגבוה ביותר של ביטול נסיעות, ישנו גם המספר הגבוה ביותר של תקיפת נהגים. בשכונת רמות, למשל, קבוצות של צעירים, לרוב קטינים, גרמו בתקופה האחרונה לא רק לנזק פיזי קשה לאוטובוסים אלא לפציעתם הממשית של הנהגים. לפני שבוע בלבד ביקרתי יחד עם שותפתי לסיעה, יעלה ביטון דה לנגה, עוד נהג שהותקף באכזריות ללא כל סיבה. ארבו לו בכביש נערים שהיכו אותו קשות, עד שהוא איבד את ההכרה ונזקק לפינוי ולטיפול רפואי בבית החולים.
10,000 נהגים מוסמכים בוחרים לא לעבוד
בדיקה רשמית בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה נתון מדהים: יותר מ-10,000 בני אדם המחזיקים ברישיון תקף לנהיגה באוטובוס, בוחרים במודע שלא לעבוד בתחום זה. כשצוללים פנימה, אפשר בהחלט להבין אותם. המשכורת המוצעת בשוק לא מספיק מפתה כדי לחפות על תנאי ההעסקה הקשים, שהפכו בשנים האחרונות עד כדי סכנת נפשות ממשית. העבודה היומיומית חושפת את הנהגים לקללות וגידופים בלתי פוסקים, עד כדי פגיעה פיזית, אך גם ביום עבודה טוב ושגרתי חסרים להם תנאים סבירים בסיסיים. במסופים הציבוריים אין תמיד שירותים זמינים או מטבחון ראוי, ושעות ארוכות של עבודה מפרכת מתארכות לעיתים קרובות עוד יותר בגלל הפקקים הכבדים וכל כשלים התשתיתיים שהציבור כולו סובל מהם בעיר. תכנון הנסיעות הרשמי לא מתחשב בעיכובים הרבים בכבישים, ולעיתים קרובות הנהגים לא זוכים אפילו להפסקות הקצרות שמגיעות להם על פי חוק.
יתרה מזאת, המשך ההתדרדרות בהיבט אחד מוביל להסלמה ישירה בכל יתר הקשיים במערכת. בעת מחסור חמור בנהגים, מי שכן בוחר להישאר ולעבוד נאלץ או נדחף לעבוד שעות נוספות רבות כדי לכסות על חבריהם שעזבו, לעיתים קרובות אף מעבר למספר השעות המותר בחוק. ההתמרמרות המוצדקת של הנוסעים עקב ביטולי הנסיעות הרבים מגבירה את זעמם, ואת הכעס הזה הם מוציאים בסופו של דבר דווקא על הנהג שכן מתמיד, מגיע ומסור לתפקידו. במקביל, חברות האוטובוסים מרגישות גם הן את כעס הציבור, וכדי למלא את החסר בכוח האדם, הן מורידות את רף הקבלה של הנהגים החדשים. גם את הירידה באיכות חשים הנוסעים בשטח, ומפלס הכעס עולה אף יותר ומופנה בצורה גורפת כלפי כל הנהגים, גם אל אלה הממלאים את תפקידם בצורה הטובה ביותר.
לורה ורטון (צילום: עיריית ירושלים)
רוצים להישאר מעודכנים?
הפתרון: החמרת הענישה והקמת יחידת אבטחה
אפשר לתקן את המצב הקיים. קודם כל, צריך לדאוג לאדם מאחורי ההגה ולהגן על הנהגים באופן מוחלט. ארגון "כוח לעובדים" עובד מזה שנים רבות עם הנהגים, החברות, ומשטרת ישראל כדי לשפר תחילה את הביטחון הפיזי הבסיסי של הנהגים. כבר התקיימו בעבר דיונים בכנסת על הגדרת תקיפת נהג בתחבורה ציבורית כתקיפת עובד ציבור לכל דבר ועניין, בדומה לתקיפת שוטר (בניו יורק, למשל, העונש על תקיפת נהג אוטובוס עשוי להגיע עד ל-25 שנות מאסר בפועל). המשטרה כבר הכריזה על הקמת יחידה מיוחדת שתאבטח את התחבורה הציבורית, ותשמור על הנוסעים והנהגים כאחד, כאשר בירושלים קיים (בעיקרון) פיילוט ראשוני ביוזמה זו, אך עם שלושה מאבטחים על עיר כה גדולה עם מאות אלפי נסיעות חודשיות היישום בשטח כמעט לא מורגש.
כל המערכות, החל ממערכת החינוך העירונית ועד למערכות האכיפה והחוק, חייבות להתמודד בצורה אקטיבית עם האלימות הגואה, בעיקר בקרב צעירים. הדבר קשור באופן ישיר לתופעת הנשירה מבתי הספר שאינה זוכה לטיפול המערכתי הנחוץ, ולעלייה מדאיגה של פשעי שנאה במרחב, שישנה בעיקר התעלמות ממנה מצד הגורמים הרלוונטיים.
כמו בפתרון של כמעט כל בעיה מורכבת, צריך קודם כל להסתכל על בני האדם המעורבים בסיפור. צריך לגייס, להכשיר, לתגמל בצורה ראויה ולהגן פיזית על העובדים בתחבורה הציבורית. רק כך ניתן יהיה לפתור את בעיית המחסור הקשה בכוח האדם ולהעלות מחדש את רף הקבלה של המקצוע. בצורה זו אפשר יהיה לשפר את איכות הנהיגה ואת מערכת היחסים המתוחה בין הנהגים והנוסעים. יחד עם שיפור התנאים לנהגים, כמובן שצריך לשפר במקביל את התנאים והנוחות של הנוסעים. כאמור, צריך למצוא לנוער הנושר נתיבים ובריאים יותר לעודפי האנרגיה שלהם. איש אינו צריך לפחד להגיע למקום עבודתו, ולא לחשוש מאלימות פיזית המופנית כלפיו. נוסעים ונהגים צריכים להיות שותפים מלאים במציאת הפתרונות, ומי שדואג לאיכות התחבורה הציבורית בעיר – צריך קודם כל לדאוג לעובדיה.
- הכותבת היא חברת מועצת העירייה, נציגת מרצ בסיעת 'האיחוד הירושלמי'
כולם יודעים מה הבעי'ה האמיתית-ולא אכפת להם מהנוסעים
הכותבת מתעלמת במודע או שלא במודע מהבעי'ה העיקרית שגורמת לאלימות מלכתחילה-וזה אלימות נהגי האוטובוס כלפי הנוסעים-על ידי נהיגה מסוכנת, בלימות פתאומיות ותדירות, פתיחה וסגירת דלתות על אנשים, השמעת רדיו חזק ורועש מצד הנהג, דילוג על תחנות ללא סיבה, פקחים אלימים באוטובוסים. רוב דברים אלה קורים על ידי נהגים ערבים-שפוגעים במכוון בנוסעים בקטע לאומני. אם נמשיך להתעלם מהבעיה האמיתית שגורמת מלכתחילה לאלימות-המצב לא ישתנה וימשיך להתדרדר.
שרון
אני אסביר לכם למה יש אלימות נגד הנהגי אוטובוסים הם נוסעים בצורה פראית ומסוכנת הם לא עוצרים בתחנות ומאחרים עכשיו אני בא מהצד של התחנה האחרונה שלהם הם יושבים שותים קפה מדברים יוצאים ביחד כולם בלי קשר לשעה שהם היו אמורים לצאת ואז הם מגיעים ארבעה חמישה אוטובוסים בפעם אחת עושים פקק בכל השכונה שלנו ואז מתחילים לנסוע אחרי שהם הרבה זמן לא הגיעו הם עמוסים ואז הם לא עוצרים בתחנות בציבור עצבני עליהם עכשיו הנהגים 90% מהם עם נהגים ערבים שאצל ערבים ושירות אין דבר כזה והם מדברים לא יפה ומחזירים להם בעיקר כל הצעירים הבין גבירים המניאקים האלה שכל אחד מהם חושב שהוא עבריין צמרת אז לפני שנסדר את העברייני הצמרת שלנו שישימו דלתות לנהגים האלה ויעקבו במצלמות אחרי מתי הם יצאו ומתי הם לא יצאו
ירושלמית חילונית
כן.הברברים השתלטו על הדרכים,על נהגי אוטובוס ערבים .צודקים הנהגים.ןאיפה המשטרה?וגם אם מישהו מהעבריינים הצעירים,נתפס,אז משחררים אותם
ינון
את האלימות מצד הנהגים לא בדקת יהאבלה אחת הם צדיקים גדולים טלית שכולה תכלת
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
בבקשה לא לרחם על הנהגים כי הם לא מתנהגים כמו דצאיך לנוסעים במיוחד לאזרחים הותיקים עוצרים רחור מהמדרכה ברסים בלי סןף מוזירה בערבית
זה לא הנהגים של פעם
תביאו עוד ועוד בני דודים ממש כייף לנו
שהם על יג ההגה אין לנו בטחון במדינה יותר
אלימלך אטיאס גילה