דעות | האם הכסף של משה חוגג נזרק לפח?

ככה בונים קבוצה? | אלון סין משה 

בסוף המשחק אתמול בלילה (שני) הרמתי את עיני ליציע הכבוד המתרוקן. יוסי בניון היה נראה כמו אחד שהולך לבכות (לא שזה חדש), אלי אוחנה הניד את ראשו מצד לצד באיטיות ומשה חוגג היה בהלם מוחלט. ריחמתי עליו. המאמן שוב אכזב אותו, השחקנים שוב עצבנו אותו. אם הוא היה יכול, הוא היה מעיף את כולם על טיל הביתה. ולא שחסר לחוגג פתיל קצר לבצע מהלכים כאלו. כמה אפשר לסבול? 1/9 נקודות אפשריות עד כה, והליגה בורחת. האם חוגג סוף סוף מתחיל להפנים כמה התהליך, שבו הוא פצח בעונה הקודמת קשה ומורכב, ולמה אסור לדבר על מקום שני לפני שהליגה נפתחת?

במשחק מול הפועל חיפה האוהדים נהרו בכמויות אדירות לרכבים ולאוטובוסים כבר בדקה ה-80 (הם בני אדם לפני הכל), וכל בעיטה למסגרת נראתה כאילו השחקנים מנסים לפגוע בכוח בעוד עמוד התאורה (2/11 הלכו למסגרת). אין ליכוד, זה בטוח. ברשותכם, אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על משחקי העקבים בדקה ה-70 של אחד משחקני בית"ר.

אפשר להגיד את זה בלי לפחד, בית"ר היא עוד קבוצה בינונית שבקושי מסוגלת לשתות נקודות מהחזקות, ולא למדה כלום מהעונה שעברה. זר כן מבין זאת. אין פה שום Fake news. בניון ורוני לוי לא מצליחים לחבר את העסק המקרטע, הפצועים הותירו ספסל דל, אין מחליפים ראויים וכמו שהמורות אוהבות להגיד "הילד ממש לא מממש את הפוטנציאל", (וד"ש למאור בוזגלו, הילד שמזמן כבר לא ענק, שמוכיח מדי סופ"ש כמה טוב עשתה בית"ר שוויתרה עליו).

הקהל לא מסתער על המנויים או על היציעים. מי רוצה לסבול עוד 90 דקות משמימות אחרי הביזיון מול רעננה? אך מסתער על הבעלים בפייסבוק בעקבות מחירי הכרטיסים. "אוהדי הצלחות!", זועקים חלק מהאוהדים ברשת החברתית, שהתקוממו נגד המחיר המופקע במשחק מול חיפה בשני. "תזכיר לי מתי לאחרונה היו פה הצלחות?" ענה אחד מהם בצדק. ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב.

אלון סין משה (צילום: פרטי)

תודו, בית"ר היא שמאל חלש. פרדי פלומה ומקס גרצ'קין, הם לא רק שחקנים עם שמות מסורבלים, אלא גם עם משחק סופר מסורבל. לא שהימין, בראשותו של ליוואי גארסיה, מצליח להרכיב משהו. בהיעדר קיצוניים לא פלא שהקבוצה לא מתפקדת בהתקפה. החלוצים, שלומי אזולאי ואנתוני וארן, אנמיים מאוד ברחבה ויודעים רק להפגין פרצופים חמוצים. על הגנה אין מה לדבר. המהלך שהוביל לשער הראשון שספגה בית"ר, בסיומו שי קונסטנטין דחק את הכדור לשערו, הוא הוכיח באיזה אי סדר משחקת הקבוצה.

השבוע עמדו הצהובים-שחורים בפני תום תקופת בחירות, כש-72 שעות לפני סגירת 'המטבח' של בניון-אוחנה-לוי וחלון ההעברות, שום שחקן מרתק לא סגר בקבוצה. דיווח אחד היה על מו"מ עם שחקן זר, השני על המגן השמאלי מרעננה, ירדן כהן, עליו חוגג היה כנראה מוכן לשלם כמיליון וחצי שקלים. בסוף זה נגמר בדקה ה-90 עם חזרתו של מיודענו אורי מגבו.

מגבו?

ככה בונים קבוצה?

אני מקווה מאוד שלא ראיתם את ההתבטאות שלו באינסטגרם, "בעזרת השם נחזיר את אירופה לטדי". תגיע קודם כל לפלייאוף העליון, סבבה?

אז כנראה שחוגג הפסיק לחגוג. ההתלהבות בטוח התפוגגה. הביג בוס הבית"רי שחלם להיות צ'יק צ'ק אלי טביב, הופך להיות יענקל'ה שחר. אמיר כבירי, אם תרצו. עוד בעלים ששופך כסף בלי מחשבה ונמצא בדרך הבטוחה לסיים את העונה כבר במחזור העשירי. אם יורשה לי קצת לנבא, לחוגג לא ייקח הרבה זמן לאבד את הסבלנות ולשלוח לבית שחקנים. זה רק שאלה של זמן.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

קחו אחריות | גיא אדרי

אני לא זוכר את בית"ר כל כך חלשה מזה זמן רב. הבועה של גביע הטוטו התפוצצה לצהובים-שחורים בפנים, כשהקבוצה משיגה נקודה אחת מ-9 אפשריות. מי היה מאמין. שריקות בוז, 'תורידו את החולצות', 'תתפטר' – אלו היו מנחת חלקם של הקללות בטדי. מה שלא זכור לי הרבה מאוד זמן הוא שאוהדי הקבוצה מרימים ידיים כבר בדקה ה-75 ונוטשים את מבצרם בטדי.

על הטעויות של בית"ר בבניית הסגל אחראים שניים בלבד – יוסי בניון ורוני לוי. השניים בנו קבוצה לא מאוזנת, קלוקלת סוליסטית וחסרת מחץ. כבר למעלה מארבעה חודשים שאני כותב ב"כל העיר" על הבעיות בקישור ובהתקפה, ועל כך שלבית"ר אין חלוץ מטרה קלאסי. לא מעט ציינתי כאן שליוואי גארסיה, שלומי אזולאי, גדי קינדה ואנתוני וארן לא מסוגלים להגיע ל-25 שערים ביחד, אז אני חוזר בי הם לא יכולים גם להגיע ל-20 שערים ביחד.

כואב לי הלב על משה חוגג. עובדים עליו בעיניים. הוא שופך שנה אחר שנה כספים על גבי כספים ולא רואה מהם נחלה. תרשה לי להגיד לך חוגג שבחצי תקציב אפשר לבנות קבוצה לאליפות.

בראש ובראשונה – לירושלמים חסר קשר שמביא מספרים. הראשון זה שלומי אזולאי מאשדוד והשני זה גידי קאניוק, שנעץ את המסמר האחרון בארון של לוי ובניון. שני שחקנים חופשיים שהיה אפשר להביא אותם לבית וגן . קאניוק הוא בדיוק מה שבית"ר היתה צריכה – שחקן עם רגל שמאל, צעיר, טכני והכי חשוב – מביא שערים. אך מה עשו צילי וגילי – לא הביאו את קאניוק, ובמקומו הביאו שחקני פוסטר בדמותם של עדי תמיר ושלום אדרי, כאלה שלא הצליחו בקטמון. אין לי דבר נגד  תמיר ואדרי, ואני אפילו מאמין שאדרי יכול להיות הקלף המנצח בבית"ר, אבל גם הוא לא מקבל הזדמנות.

גיא אדרי (צילום: פרטי)

שלושה חודשים שבהם לא מעט מתריעים בפני בניון ולוי שלבית"ר אין התקפה, אין חלוץ, אין קשר אחורי, אבל הם בשלהם. בינתיים הבלוף הגדול יותר הוא גם הבלם ההירואי, שהביאו מסראגוסה שעושה רושם שהטוקבקיסטים מספרד צדקו בשמחתם על כך שהבלם הפורטוגלי עזב את קבוצתם.

לוי עשה טעות כשלא עמד על הרגליים האחוריות ונלחם להביא שחקנים טובים יותר, כדי שהוא יוכל להצליח. אחרי הכל בכישלונות – מי שמשלם ראשון את המחיר הוא המאמן. וזה לדעתי מה שיקרה בקרוב אם בית"ר לא תשיג לפחות 4 נקודות בשני המשחקים הקרובים.

איבוד נקודות נגד קריית שמונה ומכבי תל אביב – ובית"ר תחזור להיאבק נגד הירידה, ממש כמו בעונה הקודמת. חוגג צריך להבין שאסור לו לחזור על טעויות העבר, לא צריך לחכות למחזור השמיני כדי להבין שמשהו לא עובד. שתי נורות אדומות נדלקו מול רעננה וגם מול הפועל חיפה, ואם זה לא מספיק כדי לגרום לזעזוע אז אני לא יודע מה עוד צריך. רוב הקהל הירושלמי עזב את טדי רבע שעה לפני שריקת הסיום, רק 11,000 אוהדים חוו נקודת שפל נוספת, וזה אומר הכל על בית"ר – הקהל פשוט איבד אמון בתבשיל שרקחו לוי ובניון.

עצה לרוני לוי – תפסיק להיות מקובע, צא מהקופסא. זו לא בושה לעבור למערך של שלושה בלמים. זה יכול להוציא את הקבוצה לדרך חדשה. אם אנדי הרצוג מצליח, גם אתה יכול להצליח.