דעה | סינדרום ירושלים: המציאות עולה על כל דמיון

במסרים שיצאו לאורך השבוע מסטפן מלול אפשר היה למצוא רק בעיה אחת וקוראים לה ריאל מדריד. ככה זה, הצרות של בית"ר לא נגמרות אף פעם – מלול אמנם הבטיח להפוך את הקבוצה לאחת מחמש הגדולות באירופה, אבל במרוץ אחר קיליאן אמבפה הוא כבר מראש היה בפיגור משמעותי.

אכן, בעיות קשות צצו עם התוכניות היפות של מלול, בדומה לחזונם של רוכשים פוטנציאליים אחרים שעברו פה בשנים האחרונות ותכננו רומנטיקה מתוקה עבור בית"ר. חלומות מפוארים יש לכל רוכש ורוכש, בהחלט, רעיונות מרשימים ומדהימים, כל זה בזמן שאתם התעסקתם בנושא השולי של משחק החוץ בקרית שמונה.

לכל מי שנמצא מסביב לבית"ר – אוהדים, פרשנים – יש כנראה חתיכת בוחן מציאות לקוי. כן, לכולם, מלבד כמובן לבעלים המתחלפים ולרוכשים הפוטנציאליים, שהם תמיד רציונליים, אנשי הגיון שרואים דברים שאיש מלבדם לא מצליח לראות. כבר שנים שכל מי שרוכש את בית"ר לא מבין מה רוצים ממנו המשוגעים האלה – האוהדים, העיתונאים, ובכלל, תושבי העיר. הבעלים או הרוכש המיועד התורן פשוט רואה סביבו קבוצה של הזויים. במציאות שלו, הוא נורמלי יחידי שמוקף באנשים לא נורמליים.

וכך, בבית"ר הופכת המציאות לדמיון, ומנגד, הדמיון למציאות, במסכת הזיות שמתעדכנת כל כמה שנים. בכל פעם, ההיגיון אומר שמגיע לבית"ר הרבה יותר טוב מזה, אבל דבר כבר אינו הגיוני. אפילו המונח “הגיוני", מעלה ספקות כשמדובר ברוכש עבור בית"ר. מה כיום “הגיוני"? ובכן, בבית"ר נוצרה חוקיות שאם יש בנוגע לבעל הבית משהו הזוי שעלול לקרות, הוא אכן יקרה. הבלתי סביר הפך מזמן כבר להכי סביר.

זו שאלה להיסטוריונים ולסוציולוגיים – מה משך ועדיין מושך טיפוסים שונים ומשונים לנסות לרכוש את בית"ר ירושלים? אולי זה הכוח, אולי הפרסום, אולי רוח הקודש. היסטוריונים יצביעו על שרשרת הבעלים – כל אחד והסיפור שלו. סוציולוגים יוכלו להסביר מה בכוח ההמונים הבית"רי מושך אליו טיפוסים מוזרים. ומצד שני, אולי זו בכלל לא שאלה להיסטוריונים ולסוציולוגיים, אלא שאלה למגדי עתידות וידעונים.

ומצד שלישי, אולי מחר ינחת כאן אמבפה. אם כן, אז כנראה בחללית.