דיסוננס. זו התחושה המרכזית שחש כל מי שרואה את בית"ר ירושלים העונה. מצד אחד, לרגעים מסוימים יש תקווה. השילוב בין דנילו אספרייה, יון ניקולסקו וירדן שועה הביא לכמה רגעים יפים עבור הבית"רים ביציעים, כולל לפרקים מול מכבי חיפה. המהירות המסחררת של אספרייה, יחד עם הקטלניות של ניקולסקו והיכולת האישית של שועה (כשהוא רוצה), יכולה לשמח כל אוהד בית"ר ולתת קצת שקט לאבוקסיס.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
אבל, וזה אבל גדול, ברוב הזמן זה פשוט לא מספיק. קודם כל, הבעיה המרכזית של בית"ר היא דווקא בהגנה. אוראל דגני אמנם מנוסה, אבל הניסיון לא מחפה על הירידה ברמה. לצערי, נדמה שלמרות השנים היפות והניסיון הרב, דגני לא מצליח להוביל את ההגנה ש"מתהדרת" בתואר הגרועה בליגה. ז'וסואה מחייאס של העונה לא מזכיר במאום את ימיו היפים בעונה שעברה, מקס גרצ'קין ועמית כהן משתדלים אבל לא פוגעים – והתוצאה ברורה: בית"ר עמוק בחלק התחתון של הטבלה, ספק אם תצליח לברוח.
הבעיות של בית"ר לא מסתיימות בהגנה, אלא עושות עלייה גם לקישור. אביאל זרגרי ממשיך לאכזב, טרזי תומא לא מחזק ויתר הקשרים מדשדשים ולא מוסיפים מספיק. אבל הקישור הוא לא הבעיה המרכזית של בית"ר, וגם עם הישראלים בהגנה אפשר להתמודד – המשבר הגדול הוא משבר הזרים. מחיאס, תומא ואדוארדו גררו פשוט לא מחזקים את בית"ר כמו שזרים צריכים לחזק, וכאן אברמוב צריך להיכנס לתמונה.
שנות ה-90 היו העידן ההונגרי בבית"ר, עם שחקנים שהפכו לאגדות כמו פישונט, המאר ושאלוי. בתחילת שנות ה-2000 בית"ר הצליחה לשים יד על אפריקאים איכותיים וזולים, דוגמת אנסומבו וטוטואנה. זה הזמן של אברמוב לנסות ולחזק את בית"ר באותה צורה – זרים זולים, לא מוכרים, שיכולים לעשות אל כל ההבדל. שיחת טלפון לאלי טביב יכולה לספק לו כמה כיוונים טובים. עד שזה יקרה, בית"ר תמשיך לדשדש עמוק בחלק התחתון של הטבלה, ולהדאיג את האוהדים.
