אומרים שכישלון הוא רק נדבך בדרך להצלחה וממש לא ההפך ממנה. אם מדברים על בית"ר ירושלים, הפער בין הצלחה לכישלון הגיע בתוספת הזמן למחצית הראשונה נגד פאוק סלוניקי, ובעיקר בפנדל ההוא של ירדן שועה. מי יודע? אולי אם שועה כובש, בית"ר הייתה רצה עד הסוף ועכשיו היינו כולנו מתמוגגים על ההיסטוריה.
כן, אמנם שועה פיצה בבישול נהדר, אבל גם זה לא הספיק והצלחה לא היתה. למרות הפנדל של שועה, צריך להגיד את המובן מאליו – לקהל האדיר של בית"ר מגיע יותר.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי 2 משחקים בלבד, כל בר-דעת כבר יודע: לבית"ר מגיע הגנה טובה יותר. לקהל הבית"רי, שרכש מנויים בהמוניו ורוצה למלא את טדי, מגיע בית"ר מושקעת שרצה בצמרת. לא יכול להיות שבישראל הדברים עובדים הפוך – אם הקהל לא קונה מנויים, אז קונים שחקנים, ואם הקהל קונה מנויים, בית"ר נשארת עם פירורים. דווקא אחרי עונה שהסתיימה בצורה חלומית, ודווקא אחרי שהיה נראה שלבית"ר יש שלד שאפשר לבנות עליו, נשארנו עם קיץ מאכזב ובית"ר פשוט נחלשה.
ההחתמות של גוטליב וביטון לא מחזקות את החוליה החלשה בהגנה, ואפשר רק להתגעגע לרוח הלחימה של אבישי כהן הבית"רי. יכולתו של אשכנזי עדיין מוטלת בספק, ודור מיכה הוא נקודת האור היחידה. העזיבה של ניקולסקו לא מוסיפה תקווה. עם כל זה, ולמרות שברק אברמוב צודק שמנסה להחזיר את בית"ר למסלול כלכלי נכון, הגיע הזמן שבית"ר תתחזק לפני שהעונה הזו תהיה גרועה מקודמתה, ובלי חלום בסיומה. בית"ר חייבת לרכוש בלם, להחזיר את אבישי כהן ולחזק את ההתקפה. האובדן של אספריה זועק לשמיים. אברמוב צריך לחשוב גם על מחר. העובדה שיש לבית"ר כמות מנויים גבוהה לא תוציא את הקהל למסע המפרך לעבר טדי באמצע השבוע, אם בית"ר לא תשחק כדורגל מלהיב ותרוץ בצמרת. הגיע זמן לרכש – ויפה שעה אחת קודם
