ימים קשים עוברים על כולנו. ימים של חוסר ודאות להמשך חיינו.
אחד מנרצחי ה-7 באוקטובר הוא ליאור אסולי ז"ל, שחקן בית"ר ירושלים לשעבר וקבוצות גדולות נוספות (השם יקום דמו).
שיחקתי עם ליאור ז"ל בשנים שלו בבית"ר, בין 2004 ל-2006, כשבית"ר היתה במצב קשה וגם תחת ארקדי גאידמק. ליאור היה סקורר מחונן, לא הכי מלוטש, אבל סקורר בכל רמ״ח אבריו. שערים היו הנחת והאושר בחייו. היינו צוחקים בחדר הלבשה שליאור עובד בלתת גולים, ואנחנו צריכים להזין אותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ליאור תמיד אהב לעזור, לצחוק, שטותניק כזה, תמיד היה כיף לידו ואיתו. לימים כשפרש מכדורגל, היה מהיחידים ששמר איתי על קשר. אמנם לא תמידי, אבל כשהתראינו, היינו מתחבקים ושואלים כמובן על המשפחות והילדים. דואגים אחד לשני שלא נעשה שטויות, לשמור על הטוב שלנו.
אני בטוח שהכאב של אוהדי הכדורגל על בנאדם גזה שנרצח בטרם עת גדול. ליאור היה חלוץ ואדם שנתן לאחר יותר מאשר לעצמו. לדעתי, גם בשעת מותו הוא הגן על האחר – זה היה ליאור אסולין.
נוח על משכבך חלוץ ענק, היה לי העונג והכבוד לבשל לך שערים, לחלוק איתך חדר הלבשה ולשמוע אותך שומר על משפחתך. אין לי ספק שתעשה את זה גם מלמעלה.
