לקראת סיום העונה הסדירה בחודש מרץ, אפשר היה לצפות שהמשחק של בית״ר ישטוף ויבריק הרבה יותר. הסגל שגיבש אלמוג כהן מוכשר בפני עצמו, והרי כבר עבר כברת דרך ביחד, כך שהשחקנים אמורים להבין אחד את השני ״על עיוור״, אבל כל זה רק בתיאוריה. בפועל, מול מכבי פתח תקוה ביום שני האחרון בית״ר שוב הציגה משחק אנמי וניצחה בקושי רב, רק בזכות שני שערים ממצבים נייחים. כבר תקופה לא מבוטלת שהקבוצה בצהוב שחור נראית רע – אז לפחות היא למדה לאסוף נקודות לימים קשים, גם במשחקים פושרים כאלה.
ברק יצחקי שחרר הרבה לחץ בסיום. הוא ראה איך עוד משחק כמעט בורח לו (זה היה יכול להיות החמישי ברציפות ללא ניצחון), אבל אז הכניס את טימותי מוזי, שהחזיר בגדול עם שער ניצחון יקר מפז, שנתן הרבה אוויר לנשימה לקראת הפלייאוף העליון.
עם הניצחון הדחוק הזה, בית״ר מתבצרת במקום הרביעי, שומרת על פער של 4 נקודות מהפועל חיפה הלוהטת שנושפת בעורפה, ורחוקה רק 2 נקודות ממכבי חיפה המגמגמת שבמקום השלישי.
הגעה לשלב בתים אירופי תביא לקפיצה במוניטין של הקבוצה ותשבור תקרת זכוכית ארוכת שנים, וכמובן שגם תתגמל על אברמוב על ההשקעה בקבוצה ותאפשר לו להשקיע יותר בקבוצה. כרגע לשם מכוונים בבית״ר. כך מייצרים מסורת אבל קודם כל צריך לייצר המשכיות, ולהתאזר בסבלנות.
הפלייאוף העליון מבטיח הרבה עניין – במיוחד השנה, אבל רגע לפני תגיע לטדי הפועל באר שבע – הקבוצה הכי טובה בארץ, שהתחילה את העונה בשקט, בצניעות, ממש באה מלמטה, בטח לא סומנה כפייבוריטית לזכות בתואר, אבל משבוע לשבוע, היא הפכה לכזו, עם תצוגות עוצמה של כדורגל ובעיקר המון אופי.
יש תחושה שבאר שבע הולכת ומשתבחת ממשחק למשחק, מאתגרת את עצמה ויוצאת ממצבים בלתי אפשריים. המאמן שלה הגדיר אותה ״בלתי שבירה״, וזה עוד לפני הקאמבק ההירואי שעשו השחקנים שלו נגד מכבי חיפה.
בית״ר מצידה בוודאי תגיע זהירה יותר מהפעם ההיא בטרנר, ההרתעה שיצרה באר שבע עושה את שלה, וגם הזיכרונות מהמשחק הקודם. המפתח שוב יהיה ברמה המנטלית, שכן חומר השחקנים של שתי הקבוצות מצוין, וההכרעה תקום ותיפול לדעתי דווקא במישור הזה – מי שתהיה שקטה יותר עם הכדור ומול השער, מי שתהיה סבלנית ותדע לפצח את הגנת היריב, מי מהמאמנים שינצח את קרב המוחות המרתק הזה.
אם אתם שואלים אותי, אצל באר שבע הזרים (קנגאווה, ונטורה, ויטור ולופז) מביאים ערך מוסף הרבה יותר גדול, ואילו בבית״ר הישראלים (אצילי, שועה, מיכה) יותר נוצצים. משקל גדול מאוד יש על שני השוערים, ניב אליאסי ומיגל סילבה.
בהנחה שטדי מעניק לבית״ר יתרון יחסי, ולב״ש יתרון בכל מצב, מקצועית ומוראלית, הרי שיחסי הכוחות די שוויוניים. היתרון של בית״ר הוא העובדה שאין לה מה להפסיד. תיקו יתקבל בהבנה, לעומת היריבה לה אין את הפריבילגיה להפסיד 2 נקודות יקרות במאבק האליפות.
רוצים להישאר מעודכנים?
מול יריבה כל כך דינאמית ונחושה, בית״ר חייבת נוכחות ואגרסיביות במרכז המגרש – סורו מיכה וירין לוי יצטרכו לתת פייט, וזה לא יהיה פשוט, ללוקאס ונטורה (מזכיר לי את אוגו), קנגוואה (הטוב בליגה אבל היה חלש נגד חיפה) ואליאס. המפתח לניצחון טמון קודם כל במאבק על השליטה בקצב המשחק ובשליטה על הכדור.
בכל מקרה, בית״ר תהיה שחקנית ראשית במשחק המרכזי שיסיים את העונה הסדירה – ורק שאלה אחת נותרה פתוחה, האם בית״ר תפתח מחדש את מאבק האליפות או תעזור לבאר שבע לבסס את מעמדה כאלופה הבאה?
תגובות