אם למישהו עוד היה ספק, המשחקים נגד באר שבע ומכבי חיפה הוכיחו מעל לכל ספק שני דברים ברורים: האחד, שבית״ר לא נופלת מאף קבוצה בליגה. והשני, ואולי החשוב יותר, הוא שפחות מהמקום השלישי והכרטיס לאירופה יהווה אכזבה עצומה בעונה אדירה ומתוקה.
נכון, בית״ר לא נבנתה מראש למקומות האלו, והדברים התפתחו תוך כדי תנועה. נכון, הסגל של מכבי חיפה רחב, עמוק ואיכותי יותר, על הנייר בלבד, מהסגל הצהוב-שחור. אבל בפלייאוף העליון, כשמול בית״ר תתמודדנה רוב מוחלט של ״קבוצות גדולות״, הגיע הזמן להסיר את הכפפות: מקום שלישי, כרטיס לאירופה, ואם אפשר לקנח בגביע. רק אם מסתדר.
בית״ר חייבת לסיים במקום השלישי כי מגיע לשחקנים, לברק יצחקי ולאלמוג כהן, וגם כי יש קארמה: מכבי חיפה, אחרי שנים היסטוריות, חווה שנה של כישלון. הזרים לא פוגעים, הישראלים מנסים לסחוב לבד, בכר איבד את הברק והקהל החליט להשתגע, עם מעשים רעים יותר כמו פיצוץ משחק, ורעים פחות כמו אי-הגעה למשחקים, שקט בסמי עופר ושריקות בוז בגלל, שומו שמיים, תיקו. הקארמה הירוקה אומרת דבר אחד: כישלון.
עם כל הכבוד לאיכויות שיש למכבי חיפה על הדשא, שנעלמות למול הרפש שמתחולל סביב המועדון, לא מגיע לקופים הירוקים הכרטיס לאירופה, לבית״ר – מגיע גם מגיע.
ובכל זאת, אפשר וכדאי כבר להתכונן לקיץ. אלמוג כהן וברק יצחקי בנו שלד יוצא דופן בתוך עונה וחצי – חלון העברות מדויק ונכון יכול להפוך את בית״ר למועמדת לאליפות. הדבר החשוב מכל, ללא ספק, הוא חיזוק ההגנה במגן איכותי אחד לפחות. מבחינת הזרים, מיירון ג׳ורג׳, ג'קוב ג׳נו ואיסמאילה סורו צריכים לעזוב. הצוות המקצועי לא מאמין באחרון, יש שמסכימים עם זה ויש לא, אבל בכל מקרה ברור כי סורו לא מציג את היכולת מבני יהודה ולא מתקרב לאיכויות של לוקאס ונטורה מבאר שבע, ועל כן הפרידה עדיפה. לגבי ז'אן מרסלן ופטריק טוומאסי ההתלבטות גדולה. מצד אחד, שניהם הציגו יכולת פושרת לפרקים ומנגד הוכיחו שהם יכולים לתרום לא מעט אם רק יצליחו להתמיד ביכולת הטובה. אני סומך על ברק יצחקי ואלמוג כהן בכל בחירה שלהם.
תגובות