מה שקרה אתמול (שני, 28.4) באצטדיון טדי הוא לא "תאונה". זו גם לא טעות, ולא תקלה, זה פשע.
פירוטכניקה במגרשי כדורגל יכולה להיות סמל לתשוקה, צבע, אווירה. אבוקות, זיקוקים – כשהכול בשליטה, זה יכול להיות חלק מהקסם של הכדורגל. אבל ברגע שזה יוצא משליטה – זה כבר לא קסם, אלא סכנת חיים.
אבוקה (או זיקוק או איך שלא קוראים לדבר הזה) שטסה במהירות אדירה לעבר ילד בן 7.5 – ילד שזו אולי היתה הפעם הראשונה שלו בטדי כאוהד בית״ר – היא לא "אמצעי עידוד". היא נשק. משהו שיכול להרוג.
הילד הזה שוכב עכשיו בבית החולים הדסה עם כוויה מדרגה 2 בחזה. ולחשוב מה היה קורה אם זה היה פוגע לו בעין? או בצוואר?
האדם שעמד מאחורי המעשה נעצר (כך אומרים במשטרה) – וטוב שכך. האחריות היא עליו, ועל מי ששלח אותו. לא על בית״ר כקבוצה, לא על הקהל כולו, לא על כלל האוהדים.
אבל את הנזק – כבר אי אפשר למחוק.
עשרות אלפי ילדים בארץ יחשבו פעמיים אם ללכת למשחק כדורגל. ההורים לא יסכימו להם, יחשבו לעצמם: למה לקחת סיכון?
כך הופכת זריקת אבוקה אחת – פעולה טיפשית ומסוכנת – למכשול אמיתי שפוגע בדרך של ילדים להפוך לאוהדי כדורגל. ילדים שרק רוצים לחוות חוויה של ספורט, קהילה, שייכות.
הכוויות על גופו של הילד בן ה-7 (צילום: הדסה)
רוצים להישאר מעודכנים?
אז לא, אין סליחה.
לא על הפגיעה הפיזית בילד מתוק.
לא על הטראומה.
ולא על זה שפגעתם בעתיד של הכדורגל – בדור הבא של האוהדים.
זו לא פירוטכניקה. זו בריונות, אפופה במסך עשן. סכנה במסווה של התלהבות. פשע בחסות הכדורגל.
שמעון
הוא שאמרנו תמיד – אספסוף