ואם היו אלו אוהדי בית"ר? ואם זה היה קורה בדרבי הירושלמי?

תכננתי לצפות בדרבי התל אביבי ביום ראשון. בכל זאת – משחק מרתק, יריבות מיתולוגית ארוכת שנים, דרבי שלא שוחק בשנה שעברה כי הפועל היתה בליגה הלאומית. רבבות חובבי כדורגל בישראל המתינו למשחק הזה. גם אוהדי קבוצת אחרות (כמוני, למשל, אוהד בית"ר שרוף).

כגודל הציפייה וההמתנה – כך גם גודל המחדל. קומץ אלים של אוהדי הפועל תל אביב החליט לזרוק עשרות אבוקות, רימוני עשן ואמצעים פירוטכניים לכר הדשא. 3 שוטרים נפצעו, גם 12 אוהדים ביניהם, ילדים ובני נוער.

המשחק, כידוע, פוצץ. המשטרה החליטה שיש סיכון לחיי אדם ושלחה רבבות אוהדים מאוכזבים וטעונים הביתה מוקדם מן הצפוי.

מוצדק ככל שיהיה ביטול המשחק, אני לא יכול שלא לתהות מה היה קורה אילו אותם אירועי אלימות היו מתקיימים בדרבי הירושלמי לצורך העניין? מה היה אופן הסיקור? האם השדרים היו מסירים אחריות מהמשטרה או שהם היו מפנים אצבע מאשימה לקהל אוהדי בית"ר ירושלים וההנהלה? אני חושב שהתשובה ברורה לכולנו.

כדורגל או מלחמה? בלומפילד השבוע (צילום: רץ ברשת-מפורסם לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

המראות שהתרוצצו ברשת מאתמול היו קשים לצפייה. מצאתי את עצמי נחרד מהתיעודים הקשים של אזרחים ושוטרים פצועים מרימוני עשן. תיעודים שמתחברים ישירות למראות שהתרגלנו לראות יותר מדי בשנתיים של המלחמה. ואז, לחרדתי אני שומע את עמיחי שפיגלר ויהונתן כהן, מפקפקים ביהירות מוחלטת בהחלטת המשטרה. שפיגלר טוען כי ראוי שהמשחק היה מתקיים כהרגלו ומאשים את המשטרה בהתנהלות. וכהן הגדיל לעשות ואמר כי כאוהד כדורגל, הוא היה מפזר את המשטרה ולא את האוהדים.

אירועי האלימות השונים במגרשי הכדורגל, ראויים לכל גינוי ויש לנקוט ביד קשה נגד אותם פורעים. על כך אין עוררין. אבל, אני קורא לשים לב לסיקור התקשורתי של אירועי האלימות השונים. סיקור המדגים את המסגור השלילי שמקבלים, לדוגמה אוהדי בית"ר מזה שנים, בשונה מקבוצות אחרות. כזכור, רק בעונה שעברה במשחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי חיפה נפצע ילד בן 7 כתוצאה מזריקת פצצת תאורה מהיציע המזרחי. במשחק הזה עמיחי שפיגלר ויהונתן כהן נשמעו אחרת לגמרי. שפיגלר, טען שבמצב הזה "לא היה טעם לכדורגל". וכהן הפנה אצבע מאשימה להנהלת בית"ר ירושלים ולקהל. המשטרה? בטדי היא לא היתה קשורה לאירוע.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אי אפשר שלא להבחין בניגודיות המובהקת בין סיקור שני האירועים. אותם אנשי תקשורת מייצרים מסגור הפוך לחלוטין לאותו מקרה. מצד אחד, כשמדובר בבית"ר ירושלים, הקהל נושא באחריות המלאה וצריך לשלם את המחיר של קומץ מופרע ולפוצץ את המשחק. לעומת זאת, כשמדובר בהפועל תל אביב, אותם אנשי תקשורת מעודדים את חידוש המשחק וטוענים כי הקהל לא אשם והמשטרה נושאת באחריות הבלעדית.

למען הסר ספק, איני מסיר אחריות מהמשטרה שאכן נהגה באלימות ושוב, לא הצליחה למנוע אירוע אלים מסוג זה.

כדורגל או מלחמה? בלומפילד השבוע (צילום: דוברות המשטרה)

בסופו של יום, אופן הסיקור ממחיש את השיח סביב האלימות במגרשי הכדורגל בישראל, שמוכתב על ידי דפוסים תקשורתיים לא שוויוניים ומגמתיים. כאוהד בית"ר ירושלים, אני מרגיש לא פעם כי גופי התקשורת השונים בוחרים מראש את 'הרע' ו'הטוב'. כאשר בית"ר ירושלים מוזכרת, האחריות לרוב מוטלת על כלל הקהל הרחב והעצום הזה, שרובו פועל מתוך מניעים טובים. וכשמדובר בקבוצות אחרות, האצבע מופנית כלפי גורמים אחרים. פער זה בסיקור לא רק פוגע באוהדים נורמטיביים שבאים ליהנות מכדורגל, אלא גם מעצב את התודעה והשיח הציבורי, שמכתימה קהל שלם, ומנציחה סטריאוטיפים ישנים.

אם יום אחד גופי התקשורת באמת ירצו להיאבק באלימות במגרשים, הם מחויבים לעשות חשבון נפש ולשאוף לייצר סיקור סימטרי והוגן, שמבחין בין עבריינים בודדים לבין ציבור שלם שמבקש ליהנות מהענף ספורט שהוא כל כך אוהב.

כאוהד כדורגל, וכאזרח ישראלי, אני מצפה מהתקשורת הישראלית להצטרף למאבק נגד האלימות במגרשים, כאשר בימים אלו, במקום לתת רוח גבית, הממסד התקשורתי מזניח את האוהדים ובכך בעצם, תורמים לבעיה.

• הכותב הוא חיים מחסומי, אוהד בית"ר ירושלים, סטודנט שנה ב' בחוג לפוליטיקה ותקשורת, המרכז האקדמי הרב תחומי, ירושלים