עדי יונה הוא מלך השערים של בית״ר ירושלים העונה. אני לפחות צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין, אבל עם 7 שערי ליגה, הילד הענק חולק את התואר המכובד עם הקפטן ירדן שועה. זה לא שהתואר לא מגיע לו, אבל כנראה שבסוכנויות ההימורים היו מאמינים שאצילי, מוזי ואפילו קאלו יכבשו יותר. בכל מקרה, יונה מוכיח שהאמונה של ברק יצחקי ואלמוג כהן משתלמת, אחרי שבעונה שעברה היו מי שהרימו גבה על הקרדיט שקיבל. השער המתוק בדקה האחרונה נגד סכנין מצטרף לעונה פנטסטית ונקווה שמכאן יונה רק יגדל ויעלה – ושיבעט כמה שיותר לשער. אנחנו מאחוריו.
אחרי הניצחון הדרמטי, ובטח כשמכבי ממשיכה להידרדר, היו מי שהכריזו שבית״ר מועמדת לאליפות יחד עם באר-שבע – בדיוק כמו בעונה שעברה אחרי הניצחונות הגדולים. לכל מי שאוהב לצאת בהצהרות הייתי מציע לשתות תה ולהירגע.
בית״ר אמנם בוגרת יותר מהשנה שעברה ויודעת לנצח בשיניים, אבל בעיות שהיו בסגל נשארו או נפתרו חלקית. הגנה, למשל, היא הרביעית בטיבה בליגה – עם 27 ספיגות. רק התקפה אימתנית (עם שער אחד יותר מב״ש) מחפה על העובדה שבית״ר סופגת כמעט בכל משחק. גדראני וקרבאלי בהחלט משפרים את המצב, אבל יציבות עדיין אין. גם הקישור של בית״ר לא מספיק פיזי ומאיים. גם הפועל ירושלים ובני סכנין הרגישו את זה והצליחו לייצר מצבים מההגנה להתקפה – לא בטוח שזה יספיק לטווח הארוך. ובכלל, ההצלחה הגדולה של תקופת אברמוב, עד כה, היא האווירה הנהדרת סביב המועדון.
רוצים להישאר מעודכנים?
מה שסוחף את ההמונים זה הכדורגל ההתקפי, הרצון לנצח בכל משחק, האווירה החיובית והמעשים של המועדון שיוצרים קהילה חמה ומחבקת. אבל עם כל אלה, כולנו זוכרים את הלחץ שיכול להתגנב לטדי ולפגוע בכל חלקה טובה. ובכלל, אירועי האלימות המרכזיים במגרשי הכדורגל אמנם שייכים בתקופה הזו לקהלים אחרים, ואף ספציפית לקהל האדום בעיר הגדולה, אבל נגע האלימות בצהוב-שחור לא דעך, שלא לומר רק התגבר. שלט ההסתה שמשווה בין הפצ״רית למחבל נוחב׳ה ודגל תנועת כך הלא-חוקית ביציע המזרחי הם רמז עבה – ומסוכן.
תגובות