הליגה בהפסקה. והמצב בכלל – ובכן, המצב. ואני חושב על הפועל ירושלים. זה אולי נשמע כמו בעיה עם סדרי עדיפויות, ואולי זה אכן כך. ובמקלט הציבורי (ולברי המזל בינינו – בממ"ד) יש זמן לרטרוספקטיבה.
אז לסיכום ביניים של העונה עד כה: נאמר זאת כמו שהמורים ביסודי היו אומרים לי: "יש ילדים עם פוטנציאל לא ממומש. אתה לא אחד מהם. אין לך את זה חביבי, לך תלמד מקצוע ושחרר אותנו". וזה, פחות או יותר, המצב אצלנו. הסגל הנוכחי נבנה בחיסכון וממוצה עד קצה חוסר היכולת שלו. וזה פשוט לא מספיק.
אבל בין ההרהורים על הפועל ירושלים במקלט השכונתי יצא לי להסתכל סביבי. על השכנים. ויש משהו בטילים בליסטיים עם ראש מתפצל שמזכיר לך שבסוף, מה שנשאר זה הקהילה. ובעיר שבה הזהות מפצלת כל דבר לגזרים, לנו יש הזדמנות לאחד. וכאן, יש לנו המון פוטנציאל לא ממומש: אתם. ירושלמים. אלו שקוראים את הטור הזה, בין אם אתם אוהדי כורסא שלא באים למגרש, סתם משתעממים בשבת, או אפילו, רחמנא ליצלן, אוהדי זיקית. אתם, אם אתם רוצים או לא, הפוטנציאל.
הנתונים מספרים סיפור עקבי: 2,200 אוהדים בממוצע לעונה. זה נתון יציב מהרגע שעלינו לליגת העל. במונחים ישראליים זה לא נורא, מקום 8-7 בליגה, די בקורלציה למיקום שלנו בטבלה לאורך העונות. אבל אחוזי התפוסה? אללה איסטור. 11 אחוז בממוצע. מקום אחרון בליגה בפער ניכר. רק כדי לסבר את האוזן: הפועל חיפה בסמי עופר עומדת על 20 אחוזי תפוסה, אשדוד על 38 אחוז, וריינה על 52 אחוז.
טדי גדול עלינו, אנחנו מבינים את זה, העירייה מבינה את זה, הליגה מבינה את זה. אבל משום מה, רק המועדון לא מבין את זה. כלומר הם מבינים. אבל, הם יגידו, זה לא ריאלי. "רגליים על הקרקע", "יציבות", "רצפת בטון", "תקרת זכוכית", מהנדסי הבניין של הפועל ירושלים לא נכנסים להרפתקאות. אבל לעניות דעתי, הדבר היחידי שייתן אופק להפועל ירושלים הוא אצטדיון ביתי ומותאם.
ושלא יעבדו עליכם, אם לעיריית ירושלים יש מקום לבנות עשרות מגדלי רפאים של 30 קומות, הם יכולים למצוא פינה לאצטדיון אינטימי. נראה שבשנים האחרונות נפל שם האסימון שבלי אוכלוסייה חילונית אין לעיר הזאת זכות קיום. אצטדיון וקבוצה מקומית הם מחוללי שייכות קהילתית. עמק הארזים הוא אופציה, או שדרוג המגרש בגבעת רם (שנמצא בבעלות עירונית). וזה לא שאין לנו קלף מיקוח. במודיעין מקימים עכשיו אצטדיון של 6,000 מקומות. בול במידה שלנו. הפועל צריכה להישאר בירושלים, אבל אם העירייה תתעקש, יש לאן ללכת.
שאלתי את מרווין (והמרווין יבין), הקלוד AI שלי, אם הוא יכול לתת דוגמאות מהעולם והיו לו בשפע: אצל קבוצות שעברו לאצטדיון המותאם למידותיהן, ממוצע הקהל זינק בכמעט כפליים וההישגים המקצועיים עלו פלאים.
ואם כבר ב-AI עסקינן, ביקשתי ממנו לדמות איך האצטדיון הזה ייראה. התוצאה לפניכם. (חדי העין יבחינו בפרסומות ל"ריכקלו כפיח" החנות האהובה). רק לי יש צמרמורת? אז תגידו שאני חולם, ושגם אם נתחיל היום, אצטדיון כזה ייבנה במקרה הטוב בעוד עשור. וואלה? צודקים. וזו בדיוק הסיבה שחייבים להתחיל כבר עכשיו.






תגובות