דעה | אופי של אלופה

ערב גדול של כדורגל בטרנר הסתיים אמש (מוצ"ש) בדרמה אמיתית. 2:2 שנראה כמו משחק עונה, קרב אגרוף בין שתי קבוצות רעבות לאליפות, שמסרבות להישבר. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. הפועל באר שבע של רן קוז'וך היתה הראשונה להכות. מאורגנת, סבלנית, חכמה. שני שערים של איגור זלטנוביץ׳, שקט ומקצוען, העלו אותה ל-0:2 והכניסו את בית"ר לברוך. בירידה להפסקה בית"ר נראתה חפוית ראש, כמעט המומה. שוב פיגור, שוב תחושת חוסר אונים, ושוב טרנר הבלתי עביר.

העובדה שבית"ר רדפה אחרי המשחק הותירה אותה חשופה מאחור מול מוביל המתפרצות הטוב בישראל, קינגס קאנגווה. בהתערבות כמעט אלוהית, ועם לא מעט הצלות של מיגל סילבה, באר שבע החמיצה שוב ושוב באופן שלומיאלי. כל ילד יודע שכשאתה לא גומר משחק, אתה מזמין צרות.

דווקא בתוך הכאוס, מי שהחזיק את בית"ר בחיים היה צמד הבלמים לוקה גדראני ובריאן קרבאלי. החורים בצדדים והדחיפה קדימה הבליטו עוד יותר את החכמה והאיכות שלהם. אלה שניים שאפשר לצאת קדימה ולסמוך עליהם שיחזיקו את הקו. בכל שבוע מחדש עולה השאלה מי מהם טוב יותר, והקלאס והעוצמות שלהם חיפו גם על יכולת חלשה יותר של נאנה אנטווי וירדן כהן באגפים. אם בית"ר תסיים את העונה הזאת עם תואר, השניים האלה יהיו חתומים עליו יותר מכולם. כן, גם בקבוצה שמשחקים בה עומר אצילי וירדן שועה – זו אמירה לא קטנה, אבל היא מבוססת על צפייה ממושכת והנאה צרופה מהיציבות שלהם.

במחצית לא הרבה האמינו, אבל ברק יצחקי, כמו ווינר אמיתי, לא ויתר על המשחק. מגיע לו יותר קרדיט על מה שהוא עושה העונה בבית"ר. עם כל הכבוד לכעסים של פרשנים מסוימים, לעיתים ממניעים לא מקצועיים, קשה להתווכח עם התוצאות. יצחקי קיבל חבורה המומה ושבורה ושלח אותה לחצי השני אחרת לגמרי.

בית"ר ניסתה הכל. באר שבע מצדה בזבזה זמן ויצאה מדי פעם למתפרצות מסוכנות. לקראת הסיום הקצב ירד, ואז הגיע רגע שנראה כמו הסוף – בוריס אינו ביצע עבירה והשאיר את בית"ר בעשרה שחקנים. בשלב הזה גם האופטימיסט הכי גדול התקשה להאמין.

אבל אז, משומקום, הגיע הרגע ששינה את הכל. עבירה ליד הרחבה, שועה מרים, נגיחה לרחבה – וטימותי מוזי על הריבאונד דוחק פנימה. שער שמחזיר את בית"ר למרוץ ומוכיח שוב: הקבוצה הזאת לא נשברת. אולי באמת זו העונה שלה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

ועדיין, המחמאות על המחצית השנייה לא מוחקות את הביקורת על המחצית הראשונה – מבולבלת, נאיבית ולעיתים לא מוכנה. הירידה להפסקה בפיגור כפול היא משהו שבית"ר לא יכולה להרשות לעצמה אם היא רוצה ללכת עד הסוף. ובכל זאת, הנקודה הזאת שווה הרבה יותר מנקודה. היא כאבה לבאר שבע בדיוק ברגע האחרון ושלחה מסר ברור: בית"ר לא מתכוונת להיכנע.

החילופים של יצחקי הוכיחו את עצמם מצד אחד – מוזי שנכנס ושינה את המשחק – אבל העלו גם סימני שאלה. הוצאת אצילי, קבלן הביצוע מספר אחד בישראל, ברגעים המכריעים, נראית תמוהה. אם הוא בריא הוא צריך להיות על הדשא במאני טיים. האיש עשה מזה קריירה.

מכאן הסיפור רק מתחמם. בשלישי הקרוב תפגוש באר שבע את מכבי תל אביב בבלומפילד – משחק שעלול לקבוע אם מאבק האליפות יהיה דו-ראשי או תלת־ראשי. מכבי רעבה לנקמה ולא שכחה את ההפסד לפני שבועיים. בקרית שלום לא יקבלו שום תוצאה חוץ מניצחון, והרצון “לגנוב” אליפות גם בעונה פחות טובה הוא חלק מהדי.אן.איי שלהם.

במקביל, בית"ר תפגוש את הפועל פתח תקוה של עומר פרץ בטדי. על הנייר יש הבדלי רמות, אבל המשחק הוא מוקש – קבוצה שתנסה לעקוץ במתפרצות. בית"ר תרצה להכריע מוקדם, אבל תצטרך להיזהר שלא להיחשף מאחור.

ובתוך כל זה, קשה להתעלם מהשיפוט. בזמן שהמשחק התעלה לרמות גבוהות, השופט פוקסמן סיפק תצוגה חלשה עם טעויות לשני הצדדים. דיופ היה צריך לראות צהוב שני כבר בדקה ה-39, קרבאלי הוריד את קאנגווה ללא תגובה, ולופז המשיך להתגרות והסתפק רק בצהוב. בערב כזה, מצפים ליותר.

כך או כך, דבר אחד ברור – הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הראו שהן הקבוצות הטובות בארץ כרגע, ושמאבק האליפות ביניהן יישאר צמוד ומותח עד הרגע האחרון. השאלה הגדולה היא האם מכבי תל אביב תצליח להצטרף באמת למאבק. את התשובה הראשונה נקבל בשלישי.