כך הצליח אורי שרצקי להרוס את חגיגות ההישרדות

שריקת הסיום של שניר לוי באצטדיון באשדוד חתמה מעשית עונה קשה ומורכבת עבור הפועל ירושלים, ואם להיות הרבה פחות פוליטיקלי קורקט – עונה מזעזעת שהתאפיינה בכישלון מערכתי רחב היקף עם זרים מוזרים, ישראלים רבים שלא הצדיקו את הקרדיט שקיבלו ומאמן שהציג אנטי כדורגל ואפס ביחסי אנוש, ורק בנס מחל על כבודו ופינה את מקומו רגע לפני שהמיט עלינו אסון ספורטיבי בשנת ה-100 של המועדון.

אשר למשחק מול אשדוד, שאפו גדול לכ-1,300 אדומים על מפגן עידוד לפנתאון שהחל בתהלוכה מרגשת מחוץ לגבולות האצטדיון, והמשיך ברבים שמכירים את מידותיו של ה-י"א, כמו גם את הקהל המקומי המנומנם. אותם אמיצים לא חששו מהפרסומים המגוחכים על הכרטיסים שאזלו, רכשו כאלה ליציע המרכזי ומתוכו קיפצו חיש קל למקום הנכון מאחורי השער ולא הפסיקו לשיר במלוא גרון עד הפס האחרון והעניקו לשחקנים אווירה ביתית אופטימלית במשחק שקבע כי הפועל תשחק גם בעונה הבאה בליגת העל.

המחזה על כר הדשא לא היו גדול באספקט של כדורגל, אבל בהחלט סיפק אלמנט של נחישות ולחימה חסרת פשרות שהוביל ליאור זדה מאז מונה לתפקיד. נועם מלמוד הזכיר את הבלם המשובח מעונות קודמות ולצד ניקיון כללי של הרחבה לא התבייש להוציא התקפת מעבר מסוכנת שכמעט הסתיימה בבישול, ולצידו יונתן ליש ולקראת הסיום גם דויד דומג'וני, שנכנס בטיימינג מצוין כדי להשלים את משימת ההישרדות השלימו טריו שלא אפשר למארחת להתקרב לשער.

בחלק הקדמי, ינאי דיסטלפלד שפתח במקום אווקה אשטה המוצהב סיפק את הטאץ' שכל כך היה חסר להפועל עם בישול חכם, למתן חוזז שחזר מהכפור בדיוק בזמן כדי להיות חתום על 6 הנקודות היקרות בתולדות הקבוצה בשנים האחרונות, שישמרו אותה בתודעה על הבמה המרכזית עונה שישית ברציפות – הרצף הארוך ביותר בליגה הבכירה מסוף שנות השבעים. לא מובן מאליו.

שחקני הפועל ירושלים חוגגים עם האוהדים את ההישארות בליגה (צילום: אור בוקר)

בצד השני, היו מי שהעלו את המנחוס לדרגת אמנות ושלפו שעות לפני המשחק תמונות מהאצטדיון החדש בעיר הנמל, שנמצא בשלבי סיום והדגישו כמה חבל שבעונה הבאה תתארח בו קריית ים. לא עזר.

ניסיונותיה של אשדוד הסתכמו בהחמצת ענק של יוג'ין אנסה בפתיחה והצלה נאה של נדב זמיר לבעיטה של נועם מוצ'ה. בשאר הזמן שיחקו הצהובים-אדומים כמי שהשלימו עם מר גורלם עד שזה הפך לעובדה מוגמרת.

"הייתה הקרבה של כולם, הם לא ויתרו על שום מאבק, הספסל היה בטירוף ובעיקר הקהל שהיה מאחורינו ונתן דחיפה מטורפת גם כשלא נשאר לנו אוויר. אושר, שמחה", היטיב לסכם ליאור זדה, שגם פרגן למאמנו-חברו זיו אריה והקדיש את הרגע המרגש להוריו, לאשתו יפית, ילדיו ובהם הבן הלוחם בסיירת שלא עודכן בתוצאה בזמן אמת והחברים שליוו אותו לאורך הדרך – פרץ אמוציות ששונה כל כך מקודמו בתפקיד. כיף לראות.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

מנגד, בתפקיד המדפרס מדושן העונג היה כבוד המנכ"ל אורי שרצקי, שהואיל סוף סוף להשמיע את קולו, ובדיעבד אולי מוטב היה לו נמנע מכך. במקום להתנצל מעומק ליבו על עונה מחרידה מכל כך הרבה בחינות, ולו רק על ההתעקשות להדביק את זיו לכסאו והמכירה השערורייתית של סדריק דון, שהחלישה משמעותית את הפועל והוציאה לאוהדיו – בכלל זה בעלי המניות – הן את המיץ והן את החשק לראות כדורגל, שידר הקודקוד עסקים כרגיל ואף הדגיש שכל 'הטוב' שהרעיף עלינו בצוותא עם המנהל המקצועי, שי אהרון, לא עומד להשתנות.

"נעשה הכל כדי שהעונה הבאה תהיה יותר קלה ושזה לא ייגמר בדרמה ועצבים כמו היום, אבל יכול להיות שזה יקרה", שח המנכ"ל בלי להניד עפעף והגדיל לעשות כשהוסיף: "טוב לנו מאוד איפה שאנחנו ואנחנו יודעים את מקומנו". אפילו מוטי חביב, אחד שראה דבר או שניים בכדורגל, הגיב מיד שמאבקים מסוג זה מקצרים את החיים, אבל לא ריגש יותר מדי את שרצקי, שהבהיר במילים אחרות כי מבחינתו אפשר להמשיך בדרך הייסורים, וכל עוד הליגה חלשה מספיק כדי לכלול בה את הפועל, ניתן למתג גם עונת בלהות שכזו באור חיובי.

וכשזו רוח הדברים, אולי כדאי להשתמש דווקא בסגנונו של אריה כדי להעביר מסר בהול למנכ"ל: נגיד לו תודה ונאחל לו בהצלחה.