טוב, העונה של הפועל ירושלים הגיעה אמש (שני) לסיומה הרשמי עם עוד תצוגת נפל, שאליה עוד נשוב בעוד פסקה אחת בדיוק.
אבל קודם לכן, הפנים למשימה החשובה האמיתית וכולנו עם הפועל פתח תקוה, הפועל תל אביב ובעיקר הפועל באר שבע. רגע לפני שהתחת של ברק יצחקי עולה לדרגת 'התחת של אברם', אנא מכם – אל תתנו לנו להשתמש בצירוף הבלתי אפשרי "בית"ר ירושלים" ו"מוקדמות הצ'מפיונס ליג" באותו משפט. בתחילת העונה האפשרות שהרעים יזכו באליפות אולי נשמעה כמו בדיחה, אבל בפועל זה ממש לא מצחיק.
ובחזרה להפועל המשעממת והמשמימה: מה צריכה לעשות קבוצה שסבלה במשך עונה שלמה מסכנת ירידה מוחשית, ניפקה תצוגות כדורגל מבישות, כשלה כישלון מוחלט בבניית הסגל והעבירה מסכת ייסורים כואבת את אוהדיה הנאמנים ביציע, במחזור סיום עונה נטול לחצים לאחר שהצליחה איכשהו לשרוד בליגה?
לתת הזדמנות לשחקנים שלא קיבלו העונה דקות משמעותיות, לשלב צעירים מוכשרים מקבוצת הנוער ששבה לליגת העל, ובעיקר לשחק חופשי ומשוחרר במגרש פתוח מול הקהל הביתי, לתקוף כאוות נפשה, להשאיר טעם מתוק לעונה סופר חמוצה וליהנות ממשחק הכדורגל.
את כל זה עשתה אמש (שני) עירוני טבריה, בראשות מאמן העונה אלירן חודדה, שלא התבכיין וגנב דעת מאז הונחת פטיש בדמות מינוס 8 נקודות על ראש קבוצתו, סיים את הפלייאוף התחתון בהצטיינות ונשאר בליגה בסטייל מול 69 אוהדיו, שהניפו שלט חינני ביציע בנוסח: 'לעולם לא תצעדי לבד'. בחצי הראשון הוא עלה עם הרכב משני שהספיק לשער יתרון, ולקראת הסיום חיזק אותו מעט כדי לבסס ניצחון. כמה פשוט.
ומה עשתה בזמן הזה הפועל ירושלים? לדאבונם של כ-1,500 הנאמנים שמשום מה ממשיכים לפקוד את היציע, לא הרבה. הנעת כדור חסרת תכלית, שום חדווה התקפית מתבקשת, סתם שחיקת זמן בעוד יום בעבודה. למעט שוער המשנה בן גורדין, ינון אליהו שמתחרט על הרגע בו הגיע וסיים את חלקו עוד לפני השריקה ב'חילוף זיו' משונה של ליאור זדה, שגרם לנועם מלמוד לשחק כמגן ימני ולרגע גם כקיצוני, ורבע שעה לשחקן הנוער מאור בן שמעון, הפרצופים הכבויים והמנומנמים שליוו אותנו לאורך השנה נותרו כשהיו.
רוצים להישאר מעודכנים?
האנטי כדורגל של הפועל הסתכם בניסיון מספרת יומרני של אנדרו אידוקו, משקוף חצי בטעות של אוהד אלמגור שבכלל התכוון להגביה, ובעיטה בודדת של ישראל דאפה – הרגע היחיד בו נזכר שוער המשנה של טבריה, ג'ונס אבו גנימה, שהוא חלק מהמשחק.
מבט חטוף למשחקים המקבילים בפלייאוף התחתון גילו קבוצות כמו נתניה והפועל חיפה שנפרדו בחגיגות שערים, ואפילו היורדות מאשדוד וריינה כבשו ארבעה שערים יחד. רק הפועל, (טוב נו, וגם סכנין, שספק אם שחקניה זוכרים מתי סיימו מעשית את העונה) העלתה בפעם המי יודע כמה תחושת קבס.
אפשר כמובן לכתוב מה שברור לכל בר דעת – שידוד מערכות, החלפת כ-90 אחוז מסגל השחקנים שספק אם מתאים גם לליגה השנייה והבאת מאמן מבחוץ שיעשה סדר בבלגאן (אני אישית רץ בסוף המשחק להחתים את חודדה), אבל לכל מי ששמע את מר שרצקי בסיום המשחק באשדוד ברור שמדובר בחלומות באספמיה.
רוצים חדשות טובות? אדריכל הכישלון, שי אהרון, מועמד להתמנות למנהל הטכני של נבחרות ישראל. בכל מדינת כדורגל מתוקנת זו אפילו לא היתה בדיחה.
שבע
"אדריכל הכשלון" הוא אדריכל ההישגים חסרי התקדים של הפועל קטמון ירושלים בשנים האחרונות, סיימנו עונה חמישית בליגת העל, בהן מקום רביעי ופעמיים 7, נצחונות בדרבי, ומקומות שרק חלמנו להיות בהם.
השנה היתה בלתי נסבלת, אבל זה לא יכול לקחת משי אהרון וגם לא מזיו אריה את הרגעים הנפלאים שהביאו למועדון.
שי הוא אחד האנשים האינטיליגנטים והרהוטים הבודדים בעולם הכדורגל הישראלי, ומגיעים לו כל הכבוד והתודות.
לב אדום באמת
אור בוקר הממורמר והמתוסכל הנצחי. מה יש? בעיות לא פתורות בבית? תסביכים מהילדות שעוד לא טיפלת? למה חושך ורעל כל שבוע? הפועל ירושלים זה מועדון מרגש, אמיתי שמנוהל מעולה בהתאם לנסיבות. קל לשפוט ולבקר, לבכות ולהתלונן. אם אתה היית מנהל את המועדון הוא היה מתפרק תוך שנתיים. שי אהרון מקבל עניין מהנבחרת כי כל מי שבאמת מבין בכדור רגל רואה איזה עבודה מדהימה הוא שועה שנים בבנית צעירים ולמרות עונה ממש קשוחה הוא עושה עבודה מדהימה בהנהגת אורי שרצקי שהוא מנהל אגדי עם חזון וערכים. למרות ׳׳אוהדים׳׳ מגעילים כמוך הם ממשיכים לקיים בירושלים קבוצת אוהדים אמיתית, לא תלוייה באף אחד ולכן כל כך הרבה באים גם שעל המגרש לא הלך כל כך טוב השנה. בלב יש סיפוק וחיבור למועדון ששומר על ערכים וחזון.אבל אתה אור בוקר הממורמר לא תבין לעולם כי אתה לא אוהד אמיתי, סתם אחד שרק מתלונן ומקיא רעל כל שבוע. נמאסת…