דעה | הבית שהפועל באמת צריכה

שני משחקי גביע הטוטו ששיחקנו באצטדיון הביתי הזמני החדש שלנו ברחובות לימדו אותנו עד כמה היינו נשכרים מלשחק באצטדיון בונבוניירה שכזה, שבנוי בדיוק למידותינו.

כרגע אנחנו אמורים לשחק שם רק עד המחזור השביעי, ואז לחזור לטדי המשודרג והגדול עלינו בכמה דרגות.

חשוב מאוד יהיה להתחיל טוב את העונה, והאווירה הביתית שמעניק האצטדיון החמוד, שבו מספיקים כמה מאות אוהדים משולהבים כדי לייצר תחושה של הר געש, יכולה לעזור מאוד.

לצערנו, איננו יכולים לסמן שני אצטדיונים כאצטדיוני בית. אילו הדבר היה אפשרי, הייתי שוקל להשתמש באצטדיון ברחובות בחלק ניכר מהמשחקים, ובטדי במשחקים מול הקבוצות הגדולות, כדי שלא להפסיד הכנסה הכרחית.

נושא הקהל אצלנו הוא נקודה רגישה ומעניינת.

הקהל שלנו, כמו הקבוצה עצמה, הוא קהל בוטיק – מעטים, נבחרים ומיוחדים.

בניגוד לקהל ההצלחות של יריבתנו העירונית, שמספר הצופים במשחקיה גדל בצורה מרשימה ומשמעותית מאוד, כפועל יוצא ישיר של ההצלחה המקצועית שלה, ה־DNA של אוהדינו בנוי אחרת.

מי שאוהד את הפועל ירושלים בגלגולה החדש לא אוהד את הקבוצה בגלל הרעב להצלחה מקצועית או הרצון בתארים, אלא מגיע ממקום אחר לגמרי.

חלק גדול מאיתנו מגיע מאהדה היסטורית שלו או של משפחתו, והחלק האחר מגיע מתוך סימפתיה לאנדרדוג ומתוך היותנו האנטיתזה של בית"ר, הנתפסת כגזענית במוצהר.

שחקני הפועל באיצטדיון ברחובות (צילום: הפועל ירושלים)

כך או כך, יש לנו קהל קטן יחסית, אבל מסור מאוד, שבאצטדיון קטן יכול להיות משמעותי עוד יותר. אלא שכיוון שהסיכוי שייבנה אצטדיון כזה בירושלים קרוב, כנראה, לסיכוי שבית המקדש ייבנה, ניאלץ להסתפק בטדי המוכר והמנוכר, שעובר בימים אלו שיפוץ יסודי. נקווה שלפחות נקבל כר דשא שיחזיק מעמד יותר מחודשיים, לצד שירותים מודרניים ותאי כבוד שפחות מדברים אלינו.

במישור המקצועי אנחנו מחכים לשני שחקנים זרים משמעותיים. האחד, שכבר קרוב מאוד, הוא שחקן כנף מוכח, ששיחק עוד השבוע באחד המפעלים האירופיים וקרוב מאוד לחתימה.

אליו יצטרף גם חלוץ משמעותי, שישתלב בשיטה ההתקפית והמעניינת שליאור זדה מנסה להנחיל לקבוצה העונה. בכך, פחות או יותר, תושלם מצבת השחקנים, בתקווה לעונה מעניינת, משמעותית ומהנה לכולנו.