שלוש שנים עברו מאז רכש מתן אדלסון את הפועל ירושלים. שלוש שנים שבהן פוזרו משפטים שמכילים את המילה "תהליך" בהקשרי הסגל שנבנה בארנה, ואם לומר את האמת – זה הקיץ הראשון מאז הרכישה שמרגישים שמקבלי ההחלטות בקבוצה הבינו שכדי להצליח בסביבה תחרותית שנבנית ביורוקאפ, לצד קריאת תיגר אמיתית על שתי הקבוצות ששוכנות דרומית וצפונית לירקון, צריך להכניס את היד עמוק לכיס, תוך לקיחת סיכונים מחושבים.
הסיכונים המחושבים, בראייתי, נוגעים לעמדות הפורוורד. רודי ולופטון ג'וניור הם שחקנים עם אפסייד בשמיים: שחקנים פיזיים מאוד, עם ראיית משחק מצוינת וחוש ריבאונד טוב. אולם טבילת האש הראשונה שלהם באירופה עשויה להקשות על ההשתלבות שלהם במשחק ההתקפה. השילוב שלהם עם הסנטר דבונטה קאקוק ועם הצירוף האחרון, הסנטר דושאן מילאטיץ', יוצר הרכב חזק מאוד ומוכוון ריבאונד התקפה – תחום שהיה בעוכריה של הפועל בשנים האחרונות וגם עם יכולות משחק של הגבוהים עם הפנים לסל, בעיקר לופטון ומילאטיץ'. מעניין מאוד.
דושאן מילאטיץ'. הרכש האחרון (צילום: באדיבות הפועל ירושלים)
בעמדות הגארד אני חושב שנבנה קו אחורי מרשים מאוד. השילוב של מילטון עם הארפר ימנע מהיריבות לשלוח שמירה כפולה על הארפר, כשסמית' נותן פתרון אמיתי בהובלת הכדור כשהארפר ינוח, לצד הובר ובורג שכמובן יוכלו לעזור בהובלת הכדור, בהרכבים עם שני רכזים על הפרקט.
הרכש החדש, הסרבי דושאן מילאטיץ' מוסיף סנטימטרים באיזור הצבע וחוכמת משחק. יהיה מעניין לראות אם הקבוצה בכל זאת תדע להשתמש בגודל ובאתלטיות של השחקנים כדי לייצר נקודות בצבע ומשחק פנים איכותי.
ומה בנוגע לישראלים? אני חושב ששליו לוגשי ששמור מוזכר במועמד, עשוי להיות בינגו מהספסל. הרבה קליעה, הגנה מצוינת וחוסר פחד לקחת זריקות – בדיוק מה שהקבוצה צריכה כשחקן רוטציה לגיטימי בליגה וביורוקאפ.
בכלל, אם נסתכל על הסגל, יש המון שחקנים שיודעים לשחק וגם לשמור ביותר מעמדה אחת. בעיקר אחרי מכת הפציעות שחוותה הקבוצה בעונה הקודמת, המחשבה על חפיפה בין העמדות, לצד היכולת לזוז ביניהן, היא זו שתאפשר לאוברדוביץ' להתאים את ההרכב לכל סוג כדורסל.
הסגל כמעט נחתם סופית והעונה עדיין לא התחילה – אבל אני כבר צופה שעונת 2026/27 תהיה מעניינת מאוד במונחים של הפועל ירושלים. יש למה לצפות.
תגובות