השבוע החלה הרכבת האווירית של נחיתת הזרים להגיע לארץ. זה נפתח עם ג'ארד הארפר, המשיך במאמן סאשה אובראדוביץ' ובשאר הזרים האיכותיים, שייק מילטון, דייויד רודי ודבונטיי קאקוק שנחתו עם המון ציפייה סביבם.
החלק החשוב של העונה מתחיל עכשיו. המאמן הסרבי צריך לחבר את כל הכישרון שיש בהפועל לכדי יחידת הפעלה שתעבוד היטב, תגיע למטרות ותציג כדורסל יפה לעין בצד ההתקפי וקשוח בצד ההגנתי, כדי להגיע להישגים.
זה השלב שבו הכול נבנה. כיוון שהכול חדש, ומרבית הזרים לא היו כאן בעונה שעברה ומגיעים עם רקורד מרשים – הציפיות וההתרגשות ברמה גבוהה. אפשר לומר כזו שלא הייתה כבר כמה שנים.
ואם כבר ציפיות, העונה הזאת צריכים לסמן מטרה מאוד ברורה להמשך: העפלה לגמר היורוקאפ, מה שיבטיח את אחד משני הכרטיסים לליגה הטובה באירופה בעונה הבאה – מטרה שהפועל מנסה כבר שנים להשיג ומפספסת פעם אחר פעם.
צריך להגיד את הדברים כפי שהם: אם הפועל לא תשיג את הכרטיס לליגה שהיא כל כך מקווה ומייחלת להגיע אליה כבר – זה ייחשב לכישלון חרוץ. מתן אדלסון לא משקיע עשרות מיליוני שקלים כדי להיכשל.
נכון, זו תהיה משימה קשה ולא פשוטה, כי היורוקאפ מאוד השתדרג והתחזק, אבל כך גם אנחנו. יש את הקבוצות מסלוניקי, הטורקיות משקיעות וחזקות, טנריפה הספרדית ועוד כמה איטלקיות שהשקיעו לא מעט. אבל כדי להגיע לצמרת האירופית צריך לעבור גם את המשוכה הזאת.
זאת המטרה העיקרית השנה, ולשם כך נראה שעל הנייר נבנתה קבוצה שיכולה להשיג את המטרה העליונה.
המטרה המשנית צריכה להיות "הלחם והחמאה", כפי שאמר בעבר יושב ראש מכב, שמעון מזרחי, על מסגרת הליגה המקומית.
הליגה חשובה מאוד. זה חשוב למיתוג ולחוזק של המועדון, ואסור כמובן לזנוח את הצד הזה. שם יחכו קבוצות היורוליג מתל אביב, שהשקיעו הון תועפות – וזו האדומה מתל אביב במיוחד, אבל גם מכבי השקיעה.
חוקי הזרים בליגה מצמצמים את הפערים בין הקבוצות, אבל כך או אחרת, הפועל לא יכולה לוותר על שום מטרה. היא רק צריכה להבין מהו סדר החשיבות.
לסיום, אני חייב להגיד שהפעם זה מרגיש שונה. אחר. נראה שנבנה פה משהו מאוד מיוחד באוויר. אולי מאז שאלכסנדר דז'יקיץ' היה על הקווים לא הייתה לי ציפייה ותקווה כל כך גדולה.
אני רק יכול לקוות שנצליח לראות עוד השנה את הפועל במסגרת הליגה בישראל. עד אז, ניאלץ לארח בבלגרד, שיהיה ביתנו. בהצלחה לאדומים.
אריה
בהצלחה!!!