משה חוגג החליט לשנות כיוון בשבוע האחרון, נכנע (תאמינו או לא) לרוגע ולשלווה, והמהלך הזה בסופו של דבר השתלם לו בענק. כולם חשבו שאחרי התבוסה המהדהדת למכבי תל אביב בטדי הוא יערוף ראשים או לכל הפחות יראה לרוני לוי והפרצוף החמוץ שלו את הדלת החוצה. כמעט כמו מה שעשתה ניקול ראידמן לצ'רנוי. פרידה מתוקשרת ורועשת. זה היה יכול להיגמר בקלילות בזעזוע עמוק יותר. מספיק היה להבחין בתנועות הגוף של חוגג במשחקים האחרונים כדי להבין עד כמה הבוס מתקשה לעכל איך השחקנים שלו מפספסים את המסגרת פעם אחר פעם או, גרוע יותר, מבזים אותו עם שערים עצמיים מגוחכים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אלא שאלי אוחנה הרגיע את יוסי בניון, בניון הרגיע את חוגג וחוגג הרגיע את לוי. כולם עשו סוויץ' והחליטו ללמוד מהגדולים ולנקוט בגישה הסבלנית והבלתי נגמרת של ברצלונה (המאמן ארנסטו ואלוורדה עדיין בקבוצה, למרות התוצאות הנוראיות ומחאת האוהדים ששיאה בפרסומי 'valverdeout' ברשתות החברתיות). הקריז נשאר להמשך העונה. חוגג עושה הכל כדי להגן על הצוות שלו ואפילו פרסם פוסט בפייסבוק שבו הבהיר: "אנחנו לגמרי בדרך הנכונה אז אין לי ספק שנגיע", וכתב בהומור לגבי הקשר המגמגם שלו ליווי גארסיה באינסטגרם: "ניסוי כלים במסלול המוטור סיטי. היה מהיר, צריך להביא לפה את גארסיה ולעשות תחרות". היו שהרימו גבה, הביג בוס ידע מה הוא עושה.
זעקות השמחה של חוגג, אוחנה ובניון, שמאז השער שלו בברנבאו במדי ליברפול לא נראה מאושר יותר, אחרי השני והשלישי מול נתניה, מוכיחות כמה לחץ ועצבים השלושה אגרו וכמה הם חיכו בקוצר רוח לניצחון החשוב הזה. מי היה מאמין בתחילת המשחק שבדקה ה-86 אוהדי בית"ר יצהלו בשמחה "איך זה לקבל שלוש?" ויזמרו "יאללה הביתה" לכיוון היהלומים מנתניה? ואולי רגע לפני יום כיפור חלק מהאוהדים הבינו שהם תרמו לא מעט להידרדרות של הקבוצה, אחרת לכו תסבירו למה חלקם שרו בקולי קולות "חטאנו לפניך, רחם עלינו".
אלון סין משה (צילום: פרטי)
לכולם ברור שיש שחקנים שלא מגיע להם ללבוש את החולצה של בית"ר, שגדולה עליהם בכמה מידות (ולא בגלל שמאיר הרוש כיבס לא נכון את המדים). כואב לראות את היכולת של החלוצים, שלא מסוגלים לתרגם מסירות נוחות לשערים פשוטים. גם אם היו מגדילים להם את השער בעוד כמה סנטימטרים זה לא היה מסתיים בכיבוש. מגוחך להגיד שגדי קינדה הוא מלך השערים של בית"ר, בקבוצה שבה משחקים אנתוני וארן ושלומי אזולאי שסומנו השנה כראשי מחוררי הרשתות. כמות האיומים על המסגרת מול נתניה היתה 4 בסך הכל. בית"ר, גם מימין וגם משמאל, ממש חלש.
לצערכם, הארנק של חוגג נסגר ושוק השחקנים הפנויים לא מבשר נפלאות. בהיעדר מחליפים הגישה הסלחנית, נכון לשעה זו, גם אם היא בלתי נסבלת, היא הדרך השפויה היחידה. כל האוהדים שהספיקו לקשקש השבוע על געגועים לימי טביב צריכים להתבייש. על כך שיש להם זיכרון קצר.
