אריק סאבו לא האמין שזה ייכנס.
גם שנתיים אחרי היום ההוא, אם תשאלו את אריק סאבו מהו הגול הכי גדול שכבש בקריירה, סביר להניח שהוא ייקח אתכם לנובמבר 2017, לדקה ה-92, הדקה ההיא.
כי המשחק הזה היה משחק עונה באותה תקופה, מקום ראשון נגד שני, הפועל באר שבע בטדי. מרסל הייסטר כבש בפצצה והעלה את בית"ר ליתרון, אבל דקה אחרי אדום, ומהפך, ו-30 דקות שהכל נגדך.
ואז איכשהו חן דילמוני (מי מכניס מגן שמאלי בפיגור 2:1, ועוד דילמוני?) מוסר, ואיכשהו זה סאבו ודודו גורש רק בוהה, ו-2:2 שהוא מתוק כמו ניצחון 0:4. גול גדול, בתזמון גדול. זה כל הסוד.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
זו היתה עונה גדולה, באמת, עם חלומות של דאבל שהתנפצו לרסיסים, אבל עדיין, עונה גדולה. ובסיבוב הראשון בית"ר פירקה את מכבי תל אביב, ניצחה בסמי עופר. והבקיעה פעמיים כשהיא בעשרה שחקנים, פעם אחת שער ניצחון, פעם אחת תיקו – אופי.
וזה אירוני להגיד אופי על עונה שהסתיימה בהכי חוסר אופי בעולם. בהתפרקות לנתניה, ואז עוד התפרקות במחצית לבאר שבע ואז עוד אחת – בגמר הגביע. בטדי. ב-15 דקות. אבל לבית"ר של אותה עונה היה אופי, היא שיחקה כדורגל נהדר, היא היתה הדבר האמיתי. אלי טביב פשוט סירס אותה.
רוני לוי לא האמין שזה יקרה.
כי גם בסמי עופר היינו בפיגור 2:1, רק ב-11 שחקנים, וגם בסמי עופר החילוף השלישי היה מגן שמאלי, מגבו (מי מכניס מגן שמאלי בפיגור 2:1? ועוד מגבו?). ושוב נכבש גול בתוספת הזמן, אבל זה היה 3:1, לא 2:2. וזה כל ההבדל.
תומר אלקיים (צילום: פרטי)
כי תיקחו עכשיו את ההרכב של בית"ר בעונת 2017/18 ואת ההרכב העונה, צמד הבלמים העונה טוב יותר (על הנייר), השוער טוב יותר, עלי מוחמד טוב מקלאודימיר פריירה ובעיני הצוות המקצועי דן איינבינדר יותר טוב מסאבו (אחרת למה לעשות טרייד?), גדי קינדה ככל הנראה טוב מחן עזרא וליוואי גארסיה מלהיב כמו כל החלק ההתקפי של אותה עונה. חסר רק דבר אחד.
חסר איתי שכטר.
איתי שכטר לא חסר כאיתי שכטר, הוא חסר כמה שהוא ייצג בעונה ההיא, אופי. שכטר כבר הרבה מעבר לשיא, בית"ר לא זקוקה לו כעת (אם כי כן לחלוץ אחר, כבר בינואר), אבל חסר לה המנהיג שאיתי שכטר היה. חסר לה האופי שמבדיל בין 2:2 ל-3:1.
לבית"ר יש סגל צעיר, זה לא סוד, רובו גם לא רגיל לאור הזרקורים של קבוצה גדולה, של ציפיות. ובכלל, לבית"ר יש לא מעט שחקנים שיש להם נטייה להתפרק במשחקים כאלה, אם זה עלי מוחמד שגם בתקופתו בנתניה חטף רביעיות וחמישיות, אם זה אנטואן קונטה שפיגור מוציא לו את כל המשמעת (המעטה מאוד שיש לו). לבית"ר יש שחקנים שמומנטום חיובי אצלם שווה ריצה לאליפות ופיגור מוקדם שווה לסוף העולם, וזו בעיה.
כי בחמישה משחקים שבית"ר שמרה העונה על שער נקי בליגה היא ניצחה, בחמישה שלא היא הוציאה 1 מ-15. כי שער בדקה ה-45 נגד מכבי תל אביב בטדי הפך לארבעה שערים בקלות מדי. יש כישרון, אין מספיק אופי.
וכן, היו עוד נקודות בסגל ההוא שהפכו את בית"ר לקבוצה מלהיבה, אבל כמה אופי היה לבית"ר באותה עונה. עונה שהסתיימה בהיפוך היוצרות. מי יודע, אולי זה יקרה שוב – הפעם לכיוון הנכון. מה שבטוח, לבית"ר יש עוד הרבה עבודה כדי להגשים חלומות.
