בלי קהל או בלי כדורגל (או כל ענף ספורט) בכלל? השאלה הזו מטרידה לא רק את אוהדי הכדורגל בישראל, אלא את כל אוהדי הכדורגל בעולם. משבר הקורונה שפוקד את העולם בתקופה האחרונה שיתק לחלוטין את החיים שהכרנו עד הגעת הנגיף. החיים הם לא אותם חיים והפעילויות שהיינו רגילים לעשות התבטלו כלא היו. ללכת לראות משחק בטדי, בית"ר נגד הפועל ת"א, נראה כעת הדבר הכי רחוק בעולם.
התקופה הזו מדגישה עד כמה הכדורגל (והספורט בכלל) חשוב לנו ועד כמה הוא חלק בלתי נפרד מחיינו. זה הדבר שעושה לנו כל כך טוב, מסב לנו אושר, מרתק ומעניין. אז אפשר להבין למה כולנו מחכים בקוצר לב ומשתוקקים ליום שבו נראה משחקים בלייב. חלום (ויסלחו לי שם בבלארוס – הכדורגל שם זה לא זה).
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 15"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אוהדי הכדורגל מחכים להחלטות של אופ"א והתאחדויות הכדורגל באירופה בכדי לדעת מה יעלה בגורלה של עונת המשחקים של 2019/20. כולנו מחכים ליום שבו נגלה האם נזכה לראות את סיומה החוקי של העונה או שיכריזו על ביטולה?
כרגע, חוץ מהליגה הבלגית, שם הודיעו על ביטול העונה מחזור אחד לפני תחילת הפלייאוף (קלאב ברוז' הוכרזה כאלופה למרות הפער הלא גדול בינה לבין יריבותיה לצמרת), שום התאחדות אחרת לא הודיעה על סיום המשחקים בליגה שלה. כולם מחכים. בחלק מהמדינות מאפשרים להתאמן, במתכונת שונות, אבל עדיין לא התקבלה החלטה מהותית לגבי ההמשך.
יוסי עדני (צילום: פרטי)
אין ספק שכולם רוצים לסיים את העונה הנוכחית וזה מובן (טוב אולי חוץ מהקבוצות שמועמדות לירידה) ואני חושב שהרוב יסכימו איתי כי ביטול המשחקים כעת, פירושו סיום לא ספורטיבי של העונה.
האם זה נכון להכתיר לאלופה את מכבי ת"א, למרות שהפער בינה לבין מכבי חיפה עומד על 6 נקודות בלבד כאשר יש עוד 30 נקודות בקופה ושני משחקים ראש בראש? ומנגד, האם זה נכון לא להכתיר כלל אלופה, נגיד ליברפול, שהיתה כל כך עוצמתית וקטלנית והיתה בדרך לאליפות הכי דומיננטית בשנים האחרונות?
האם נכון למנוע את הסיכוי לאליפות ממכבי חיפה ואת תואר האליפות הכל כך צודק מליברפול? חייב לעשות הכול בכדי לסיים את העונה הנוכחית עד סופה. השאיפה של כולם היא לסיים את כל המשחקים ולהגיע לסיום ספורטיבי וצודק.
אבל בשביל להביא לסיום ספורטיבי של העונה צריך להבטיח דבר אחד (מעבר לכך שהמצב צריך לאפשר חזרה לשגרה), וזה את בריאותם של השחקנים. מקבלי ההחלטות צריכים להבין שהשחקנים הם לא ניצבים בסרט ולא מכונות. הם צריכים להתאמן בצורה מסודרת ומבוקרת לפני תחילת המשחקים וסדר המשחקים צריך להיות ריאלי, כזה שמספק להם זמן התאוששות מתאים בין משחק למשחק. כל פיתרון אחר לא שווה ומאבד את הלגיטימיות שלו. אי אפשר לצפות משחקנים לעמוד בעומס בלתי סביר של משחקים ללא הכנה ראויה. זהו מתכון בטוח לפציעות.
אז אם יציעו לקיים את המשחקים בדלתיים סגורות, ללא קהל ועם רעש מלאכותי, אנחנו צריכים לקבל את הרעיון הזה ולחבק אותו בשתי ידיים (רעיונית כן – עם מסכה וכפפות וריחוק של 2 מטרים).
כי עדיף כדורגל בלי קהל מאשר בלי כדורגל בכלל.
