בדיוק מהתיקו המאופס הזה חששתי. תיקו מול האלופה שבדרך עוד יכול להפעיל מחדש את מערך גניבת הדעת של רוני לוי ומקורביו. הרי להוציא תיקו ממכבי תל אביב הוא לא דבר של מה בכך.
המשחק מול מכבי הראה שיפור בפרמטרים מסוימים שחשובים לנו – האוהדים: היתה לחימה, היתה עמידה נכונה בהגנה ובעיקר היה רצון. יחד עם זאת, לא משנה מה יהיה מפה והלאה עד סוף העונה, את חרפת הביזיון מול הפועל אף אחד לא יצליח להשכיח. יום אחרי התבוסה בבלומפילד, כל האתרים והעיתונים דאגו לציין שבית"ר לא הובסה בכזה פער מול הפועל תל אביב כבר 11 שנה, אבל לא היה בזה צורך כי עד היום אני זוכר את אותו יום ארור בבלומפילד בשנת 2009, שראובן עטר עלה עם הרכב צעיר והתקפי ולולא תצוגת שוערות של אריאל הרוש המשחק היה נגמר בתוצאה מביכה יותר.
זה גרם לי להבין שכנראה גם בשנת 2031, 11 שנה מהיום אני עוד אזכור את ההשפלה הנוראית הזאת מול הפועל בשבוע שעבר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
השחקנים צריכים להבין: מותר להפסיד, מותר לתפוס יום טוב אבל אסור להתבטל ולהתבזות. בטח ובטח שלא מול הפועל. תפסתם יום רע? תפצו במלחמה, בהקרבה, תסיימו את המשחק ותעמדו מבחינתי 11 שחקנים בשורה ותקיאו מרוב מאמץ, אבל לא הגיוני שתשחקו בחוסר חשק, בחוסר כבוד לחולצה, לסמל ולמאות אלפי האוהדים שאתם מייצגים.
הגעתם לבלומפילד בתור הנציגים שלנו, בשבילנו בית״ר ירושלים זה לא תלוש משכורת בעשירי לחודש. נהפוך הוא, אנחנו מוציאים ממיטב כספנו, זממנו ומצב רוחנו על הקבוצה הזאתי, במקום לייצג אותנו בכבוד ולהסב לנו גאווה, אתם ביזיתם אותנו ובעיקר שידרתם שאנחנו לא מעניינים אתכם בכלל.
מכל ילד קטן שהתבייש לקום לבית הספר יום אחרי המשחק אתם צריכים לבקש סליחה. להיות שחקן בית״ר זה הרבה מעבר לחיי הזוהר, מעבר לתמונות באינסטגרם או הנחות במסעדות בעיר, להיות שחקן בית״ר זה מחויבות כלפי כל אחד ואחד מהילדים (או המבוגרים) שרואה בכם גיבורים.
יעקב ליפשיץ (צילום: פרטי)
כמו שהמשפט האלמותי שאמר דודו של ספיידרמן, ״עם כוח גדול באה אחריות גדולה״ – והאחריות שלכם היא ענקית, מצב הרוח של מאות אלפי אוהדים אצלכם ברגליים, לכן מבחינתי גם אם תנצחו 0:3 עד סוף העונה, כמו שאמר הקפטן שלנו, אין מחילה על כזה הפסד.
כמה דברים שממש הפריעו לי בעין ומעידים על חוסר משמעת מוחלט בבית״ר השנה:
1. אנטואן קונטה ופרדי פלומיין עדיין משחקים. אחרי שקונט קיבל אדום מטופש, שנראה מכוון, הוא היה אמור לראות את המגרש רק מהיציע. כבר שנה ששניהם מתאמנים רציני רק שבא להם ולמרות זאת – הם עדיין מקבלים מקום בהרכב. למה?
2. באחת הקרנות של בית"ר נגד מכבי תל אביב, הכדור הוגבה מהצד הימני והגיע עד לדגל הקרן בצד השמאלי, מי חיכה לו שם? צמד המגנים שלנו שדורכים אחד לשני על הרגליים, אנדרלמוסיה מוחלטת על המגרש, עמדות הן בגדר המלצה בלבד.
3. טל בן חיים, מקצוען על ושחקן שתמיד נותן הכל, ממעט לסיים משחק בלי כרטיסים צהובים וזה נהדר, אנחנו אוהבים את הבלמים שלנו אגריסייבים וקשוחים, אבל לקבל כרטיס צהוב על סף רחבת ה-16 של היריב? הפקרות ולא המעשה הכי חכם בלשון המעטה.
