לפני קצת יותר משנה, באפריל 2019, הודיעה בית"ר ירושלים שיוסי בניון חתם לשנתיים כמנהל המקצועי של המועדון. היה זה מינוי שהבטיח רבות, ובינתיים לא מקיים. בנקודת הזמן הזו, שנה לפני תום החוזה, בית"ר ובניון עדיין לא מעוניינים בגירושין, אבל אי אפשר להגיד שהזוגיות פורחת. להיפך – האכזבה שולטת.
המינוי האמיץ של משה חוגג ואלי אוחנה (אני למשל לא הייתי מעז למנות אותו בהסתמך על מקרי העבר), היה אמור להביא בשורה חדשה לבית"ר. בניון קיבל דחיפה ורוח גבית אדירה מהקהל, שהולך איתו "באש ובמים", ונכנס לתפקיד עם הרבה מוטיבציה להוכיח למבקריו שהוא ראוי. אחרי שקיבל את המפתחות, היתה לו הזדמנות לעשות משהו אחר, שונה, בדרכו שלו. היתה לו אפשרות להיות זה שחתום על דרך חדשה, אבל הוא לא ניצל אותה. בניון הכדורגלן, בניגוד לבניון המנהל המקצועי, ידע לנצל הזדמנויות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
התנגדתי למינוי של בניון גם לפני שנה, אבל מאידך הכרתי ביתרונותיו. הכדורגל כמו החיים, לא מסתכם בשחור ולבן, ולפעמים יש הפתעות, כך שעמוק בליבי – קיוויתי לטעות.
ציפיתי שינחית כאן מאמן אירופאי בכיר, שיביא תרבות אימון אחרת, ירים את הסטנדרטיים, יהפוך את השכונה למכונה (עד כמה שזה אפשרי). חשבתי ששם בכיר כמו אוסי ארדילס ולואיס פרננדס שהגיעו לבית"ר בעבר, יכול לנחות בבית וגן, והפעם לא בזכות הכסף הגדול אלא יותר מהכיוון הבינאישי, בזכות יוסי, הודות לקשרים הרבים שטווה בחו"ל. לא קשרים ולא נעליים.
במקום להשתמש ביתרון הכי גדול שלו, השם הנפלא שהוא עשה לעצמו בקריירה הבינלאומית, נפל יוסי למלכודת הדבש המוכרת – הלך על המוכר, הבטוח, בחר באופציה השמרנית. בצעד זה נצמד בניון לאזור הנוחות והנחית כאן את רוני לוי. מאמן ישראלי, שכולם מכירים, שהיה כאן בשתי קדנציות קודמות ובהן לא נכשל בגדול וגם לא הצליח בענק. הוא היה "סביר", כמו שהיה כשחקן, לא גרם לקהל ליהנות אבל הצליח לצבור נקודות תוך כדורגל בינוני להחריד, ובנוסף גילה חוסר נאמנות משווע כשברח לחוזה מפנק בסטיאווה בוקרשט הרומנית טרום עונת 2011/12.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
המינוי של רוני לוי היה ברירת מחדל קלאסית, והיה ברור שאם יכשל, האצבע תופנה אליו ולא לבניון. והנה – רוני לוי לא ימשיך בעונה הבאה, ובניון מקבל הזדמנות לתקן. ברק בכר כנראה יחתום במכבי חיפה, לשם נוטה ליבו. יוסי אבוקסיס יישאר בבאר שבע (הגעה שלו גם תגרור לא מעט בעיות ופילוג בקרב הקהל – והוא גם ככה לא בכיוון של עזיבה). סלובודן דראפיץ' (ביחד עם שי ברדה) נכשל טוטאלית בנתניה, עם קבוצה שבנה בעצמו ועם סגל ששווה פלייאוף עליון. אלי כהן השריף זה מאמן שכיף לראות בתקצירי עבר, וכיף גם לראות את ההערכה והחסד שזוכרים לו ביציעים, אבל הוא לא באמת מתאים. יוסי, אל תביא לפה עוד מאמן ישראלי בינוני שיספק את אותן תוצאות. תעז, תסתכן, תחזור להיות יוסי שכל כך אהבנו על המגרש.
ילד הפלא מדימונה הפך בשנים האחרונות לילד טוב ירושלים, חדר ללבבות האוהדים, ועכשיו הוא צריך להוכיח שיש לו את זה גם מחוץ למגרש.
