השנה 1995 – פולין מחליפה את הזלוטי הישן בחדש, מייקל ג'ורדן מבצע את הקאמבק הראשון, ירושלים חוגגת 3000, נחתם הסכם אוסלו ב'. הרבה אירועים חשובים, אך באותה שנה לחובבי הכדורגל בארץ נחרט אירוע שאת השלכותיו על הספורט בישראל והכדורגל בפרט ניתן לראות עד עצם היום הזה – במועדון הפאר אייאקס אמסטרדם נוחת הישראלי הראשון – יוסי בניון שמו. 1:0 קטן של "יוסי ילד שלי מוצלח", לימים ניצחון ענק לכדורגל הישראלי.
נכון, בניון לא החזיק יותר מידי זמן בקבוצה ההולנדית, ולמרות היותו כישרון על בקנה מידה ישראלי ואירופי גם לאותם ימים, הגעגוע לבני המשפחה ובת הזוג גברו, ולאחר שנה בלבד חזר לחיק הישראליות המוכרת והטובה. לצערו, שנה אחת בבירת הנגב, שהסתיימה בירידת ליגה הספיקה להתחשלות של מספר שנים. המקפצה הבאה הקפיצה אותו למכבי חיפה, עמה זכה בשתי אליפויות בארבע עונות, לפני שהתחיל את המסע האירופי האישי והקסום שלו – מסלול שעתיד להסתיים במוצ"ש באצטדיון טדי, כשביום ראשון כבר עולים על טיסה לכיוון אחר.
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר" [email protected]
את כל ההישגים והתארים אותם קטף אותו ילד בן 20 מהאליפות עם מכבי חיפה, דרך 100 הופעות בנבחרת ישראל וקינוח עם גביע מדינה נוסף יחד עם הירוקים מהכרמל, הוא השיג בדם, יזע והרבה דמעות. התמונה שבניון יורד דומע מוורסמיל היא אולי הזכורה שבהם. דווקא בעונתו הראשונה בליגת העל, (לאומית דאז) לא היה אפשר שלא להזדהות עם הילד הצנום. דווקא התמונות הללו מובילות את אוהבי הכדורגל להעריץ את המשחק ואת השחקן – התשוקה, הנחישות והרגש ששילב בניון יצרו אמפתיה, שהפכה לסימפתיה, שהפכה לאהבה, ועם השנים בניון הפך להיות דוגמא עבור כל שחקן וחלומו של כל אוהד ומאמן. סוג של קונצנזוס.
המנהיגות, הטירוף, הרצון לנצח בתוספת לחימה ללא פשרות, גליצ'ים וספרינטים שלא תלויים בגיל, עם נגיעות טכניות מושלמות, על מצע של מסירות עומק ודריבל נהדר, הביאו את בניון לרמות הגבוהות ביותר של אירופה. 21 שערים ב-100 הופעות בליגה הספרדית במדי סנטנדר, הקפיצו את היהלום מדימונה לבמה המרכזית, הליגה האנגלית, שם שיחק בלא פחות מחמש קבוצות פרמייר ליג, ביניהן אריות אירופה – ליברפול, צ'לסי וארסנל, כולל הופעה בלתי נשכחת בשמינית גמר ליגת האלופות כשניצח במו ראשו את ריאל מדריד בברנבאו. ספק רב האם נזכה לראות בשנים הקרובות, אם בכלל, שחקן ישראלי מתרוצץ על כר הדשא במעמדים שכאלה.
אלעד חמני (צילום: פרטי)
באותו יקום, 24 שנים לאחר אותה תחילת נדידה של יוסי הילד המוצלח, עדיין מחפשים באותה מדינת ישראל הקטנה את יורש העצר. מוזר, מדאיג ואפילו קצת עצוב.
ואי אפשר לסיים בלי אנלוגיה לטקס משיאי המשואות לשנת ה-71 למדינת ישראל, שהרי הסלוגן שנבחר השנה בהתאם לאופיו של הטקס ובחירת המשיאים "רק בגלל הרוח", היה ניתן לשרבב את שמו של בניון בקלות כמשיא משואה. הרצון וההקרבה של בניון על המגרש, והמודל שהיווה עבור צעירים רבים, שחלקם אף התפתחו לכדורגלנים מצליחים עם השנים, הוא בהחלט ניצחון הרוח הישראלית. הילד שהלך נגד הנורמה, התרבות והמנטליות של החולי בכדורגל הישראלי, הפך למנהל מקצועי, בקבוצה אותה אהד מילדות – בית"ר ירושלים. אם יישם בתפקידו החדש רבע ממה שלמד מגיל 15 עד הלום, דיינו.
במוצ"ש אותו ילד פלא של לפני 24 שנים יעלה בפעם האחרונה לבוש במדי קבוצת כדורגל למשחק רשמי. תעשה עוד קסם, תן לנו להתרגש, תן לנו ליהנות, תנו לנו עוד קצת ממך, יוסי.
