בכל העונה החולפת שמענו את אנשי בית"ר ירושלים מסבירים את הסיבות ליכולת החלשה והדלה. הנראטיב הבולט והמוביל שבו השתמש בבית וגן היה שמשה חוגג רכש את הצהובים-שחורים לקראת סוף מועד העברות, ולא היה לו יותר מדי זמן ואפשרויות להרכיב קבוצה כראות עיניו.
בתירוץ הזה יש לא מעט חורים, בעיקר מספר השחקנים שהחתים חוגג לאורך העונה שהיה אסטרונומי, נבלע את הרוק ונקבל אותו. למה? כדי לבוא ולקבוע שהנה הגיעה השעה. השעה של חוגג, של יוסי בניון ושל אלי אוחנה לבנות קבוצה וסגל כראות עיניהם. עם מספיק זמן לעבוד, בלי לחצים של חלון העברות ובלי משחקים במוקדמות הליגה האירופית בתחילת יולי. המטרה, כמובן, החזרת עטרה ליושנה ובעיקר החזרת בית"ר לחברה קבועה בצמרת ומתמודדת לגיטימית על האליפות.
הטריו הזה מבטיח מאוד (לכל הפחות על הנייר): אחד איש עשיר מאוד ומלא מוטיבציה להוכיח שהוא יכול להצליח, השני גדול שחקני בית"ר ירושלים ואחד הגדולים בישראל שכבר עבר כמעט כל תפקיד בכדורגל הישראלי, והשלישי גדול שחקני ישראל בכל הזמנים ולבטח הישראלי שעשה את הקריירה העשירה ביותר באירופה.
וכן, עכשיו מגיע האבל. ובגדול. בינתיים נראה שהטריו הזה עסוק בלחפש את עצמו ובלהבין מי עושה מה, איך, כמה ולמה. ההיררכיה נראית מאוד לא ברורה, שלא לומר סלט שלם של אנשים, שלא ברור מי מוביל את העסק. יוסי בניון עדיין חסר ניסיון בכל הקשור לבניית סגל, והתחושה הראשונית היא שהוא קיבל את הג'וב בעיקר כי חוגג מעריץ שחקני עבר וכי הוא זוכר לו חסד נעורים מהתקופה בבאר שבע. אחוות אנשי הדרום נקרא לזה.
לאלי אוחנה, בואו נודה על האמת, אין יותר מדי קבלות. לא כמאמן וגם לא כמקבל החלטות מקצועיות כפי שהוכח בשנה האחרונה.
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
ואילו חוגג הוכיח בעיקר שהוא קפריזי, שלפן ומתלהב. בעל בית ששופך כספים בשביל לומר שהוא שופך כספים אבל בלי מחשבה על מה הם יוצאים. אמנם בחצי השני של העונה הוא נרגע, אבל גם זו לא חוכמה גדולה כי חלון ההעברות כידוע נגמר.
במצב הקיים קשה לראות מי סוחב את בניית הסגל על הגב ועוד יותר קשה להישאר אופטימי. עד כדי כך לא אופטימי, שלעיתים עולים געגועים לזה שאסור עדיין לומר את שמו ביציעים. תגידו מה שתגידו על טביב ועל צורת הניהול המקוממת שלו, בכל הקשור לבניית סגל הוא ידע מה הוא עושה, אבל בעיקר היה נותן הטון העיקרי, זה שבתכלס, בשורה התחתונה היה מקבל את ההחלטות. זה בדיוק מה שחסר לבית"ר במשולש הזה – אחד שיסחוב את העסק ובעיקר לא ידפוק לשני חשבון, אדם שיהיה בעל אמירה והשפעה חזקה מהשניים האחרים.
רגע, יש עוד. הטריו הזה צפוי בקרוב להפוך לקוורטט, כי מתישהו בית"ר ירושלים תמנה מאמן וגם הוא לכל הפחות ירצה שיהיה לו סיי לגבי איך ייראה הסגל הזה. בקיצור, סלט.
על כן, יוסי בניון חייב לקחת את המושכות, גם אם זה אומר לדחוף קצת מרפקים ואולי גם לרדת לאיזה גליץ' מלוכלך. הוא צריך להיות סמכותי ולהזיז הצידה את הגורמים שעלולים להפריע.
אני באמת לא יודע איך כל זה אמור לעבוד ביחד, אני כן יודע שחוגג שחיכה כל כך לקיץ חייב להחליט מי כאן הבוס המקצועי בפועל ולא רק בהגדרות תפקיד, אחרת קשה לראות איך כל זה יעבוד ביחד.
