משה חוגג באמת לא צריך תקציב של גאידמק כדי להעמיד קבוצה אטרקטיבית בשנה הבאה – הוא רק צריך את סלובודן דראפיץ'. כאשר אלי טביב הודיע על מינויו של דראפיץ׳, בחודש יוני 2015, התגובה הכי פופולרית של אוהדי בית"ר ירושלים היתה ״מי?״.
לרוב האוהדים זה נראה היה כאילו טביב "עושה בכוונה". מנסה להטביע את הספינה הבית״רית ובצעד של הרס עצמי ממנה מאמן חסר ניסיון וחסר סמכות בניסיון לחסוך בעלויות. כשדראפיץ' עזב את בית״ר בדיוק אחרי שנה, בהחלטה חד צדדית של טביב, רוב אוהדי בית״ר ירושלים כבר שאלו ״למה?״.
מי שעקב אחרי דראפיץ׳ בשנים שקדמו למינוי, ראה איש מקצוע שהגיע לישראל בגיל 23, התאהב ולעולם לא עזב. אחד שעשה קילומטראז׳ רציני בדרך ואסף הרבה הישגים ונקודות זכות, עם תחנות רבות ומשמעותיות בקריירה. ומי שעקב אחרי טביב, יודע שטביעת עין וזיהוי פוטנציאל, תמיד היו מהתכונות החזקות שלו.
הסיבות להצלחה של דראפיץ׳ רבות: הוא משלב חמימות ישראלית, עם רצינות וסטנדרטיים מזרח אירופאים; הוא יודע לדרוש משחקניו לעשות הגנה, ולא יהסס להגן עליהם בעצמו בתקשורת אם יתפסו יום חלש על המגרש; הוא ינגב איתך חומוס בצהריים, אבל לא יתפשר על הפרטים הקטנים בהכנה למשחק; והוא גם ורבאלי נורא, למרות, ואולי בגלל המבטא, וצבעוני, ומעניין ומסקרן, ואמיתי.
הראיונות עם דראפיץ׳ אחרי משחקים הם חוויה – מלאי כנות ורגש, נטולי פוזה ובניגוד גמור לקולגות עמוסי הקלישאות, הוא באמת פשוט אומר את מה שהוא חושב.
והוא באמת נראה אחלה גבר, אחד שכל אוהד בית״ר ממוצע ירצה לשבת איתו לכוס קפה, וכל שחקן כמעט ישמח לשחק תחתיו. וזה עוד גורם שמביא אנשים למשחקים, וגורם לאוהדים להזדהות.
דראפיץ׳ היה צמוד כעוזר לרוני לוי וקטף יחד איתו אליפויות במכבי חיפה הגדולה של פראליה ורוסו. ויש את התקופה כעוזר של אברם גרנט בפרטיזן – בה צבר ניסיון ולמד מגרנט את יסודות הפסיכולוגיה בכדורגל, ואז יישם את זה בזירה המקומית, כמו למשל במקרה ערן לוי, כשהפך חייל בעייתי ומרדן ללוחם הכי שפיץ בפלוגה.
בקדנציה שלו בבית״ר החיבור היה מידי. תוך זמן קצר מאוד אוהדי בית״ר והאנשים מסביב למועדון התאהבו באיש על הקווים, שעטף בחום את השחקנים, קידם את הדור הבא (תשאלו את אצילי) והנהיג קבוצה צעירה, תוססת והתקפית מדי שבוע.
אחרי עונה מוצלחת ומקום 3 שהוביל לאירופה, נחתך על ידי טביב, עשה ״ירידה לצורך עליה״ והעלה את מכבי נתניה ליגה, והשנה כמעט הביא גם גביע, אחרי 40 שנים של המתנה.
מעוז צור (צילום: פרטי)
בעונה מפתיעה עם סגל נטול כוכבים, ועם זרים זולים ויעילים כמו עלי מוחמד שהגיע בגרושים מבית״ר רמלה, ועכשיו קברניטי בית״ר שמפנטזים עליו צריכים להתמודד עם סעיף שחרור של 2.5 מליון דולר, דראפיץ׳ מביא איתו גם ערכים של צניעות, פשטות והתמדה.
במזג הנוח שלו, ברוגע שהוא משדר, ובמנהיגות השקטה שלו, הוא עשוי להיות האדם הנכון בבית וגן והגורם המאזן בין יוסי בניון ואלי אוחנה הדומיננטיים.
בתסריט האופטימי, דראפיץ׳ יחבר את סגל השחקנים של בית״ר לשלם שגדול מסך חלקיו, ויעשה עונה גדולה שתחזיר את בית״ר למקומה הטבעי בצמרת הליגה.
בתסריט הפסימי – התוצאה לא תהיה מושלמת, אבל עם הסגנון שלו והכדורגל ההתקפי, נוכל לפחות ליהנות מהדרך, בדיוק כמו מכבי נתניה של השנה.
