שחקני הפועל קטמון ירושלים השקיעו את כל הלב במשחק החוץ נגד בני סכנין ביום שני האחרון, ובאו על שכרם עם ניצחון נהדר. השמחה היתה גדולה עוד יותר לנוכח העובדה שחמישה נערים מתחת לגיל 20 הציגו משחק לחימה נהדר וסיכנו את הגנת סכנין בהתקפות מתפרצות מעולות, שהובילו לשני שערים מהירים מתוצרת אדיס צ'קול – שסחט פנדל אחרי 17 שניות ובישל את השער השני אחרי 17 דקות. פשוט תענוג.
יש לומר שהמאמן זיו אריה ניהל את המשחק היטב, לא רק מבחינה טקטית אלא גם מבחינה פסיכולוגית. למען האמת, בבוקר המשחק, כמו רוב אוהדי קטמון, חששתי מהפסד, אולי אפילו מתבוסה, אך לבסוף זכינו בניצחון נהדר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
סכנין היא אולי הקבוצה הכי טובה בלאומית, אבל היא איבדה את האמונה בעצמה ואת התוצאה ראינו על כר הדשא. אני לא מעז לומר שהתוצאה הנהדרת הזאת תציל את קטמון מקרבות תחתית בהמשך העונה, אבל יש להניח שהקבוצה הזאת עוד תפתיע אותנו לטובה.
ויליאם אגאדה הוא כוכב גדול, אך הוא אמור לקבל עזרה מהקישור כדי להראות את היכולות שלו. ההגנה הפתיעה לטובה ביום שני, ולדעתי היא עוד תתגבש ותשתפר.
בית"ר חסרת אנרגיות
לעומת רוח הלחימה וההשקעה של קטמון, לא הצלחתי לאתר אפילו דקה אחת של התלהבות אמיתית בקרב שחקני בית"ר, והפועל רעננה ניצחה בצדק. בית"ר ניהלה אולי משחק כדורגל מסודר, כמו דו"ח שנתי של רואה חשבון במפעל משומן היטב, אבל האנרגיות לא היו קיימות. אוהדי בית"ר מילאו את היציעים ו"המארחים" מרעננה היו מיעוט מבוטל, אבל לכל זה לא היה שום ביטוי על כר הדשא. האדומים מרעננה רצו מאוד לנצח, וההתקפות המתפרצות שלהם היו מדהימות.
ביכולת הזאת תוכל בית"ר לקנות לעצמה מקום טוב באמצע. כך יתרוקנו בהדרגה גם היציעים. השחקנים המבריקים של בית"ר קיימים בעיקר בתיאוריה. עלי מוחמד הוא השחקן הכי יציב בקבוצה אבל גם ממנו ניתן לדרוש קצת יותר התלהבות. לפעמים נדמה לי שבית"ר זקוקה לשייע פייגנבוים או מאמן מסוגו. ייתכן שרוני לוי הנבון יצליח לתקן את העיוותים אבל שותפיו בצמרת, אלי אוחנה ויוסי בניון, חייבים להיות יותר מעורבים ומלהיבים. בינתיים הם מחצינים אנינות זעופה, כאילו עלה באפם ניחוח לא נעים. זה לא יספיק כדי להוציא את העגלה מן הבוץ.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
ליגה נפלאה
הליגה האנגלית מפתיעה לטובה, עם המון שערים ובעיקר הפתעות. קשה לקחת משחקים כלשהם כמובנים מאליהם. רק שתי המובילות, ליברפול ומנצ'סטר סיטי, הן באנקר. המצב מזכיר מאוד את זה של הליגה הספרדית עד לפני זמן מה. המרוץ בין ריאל מדריד לברצלונה ריתק את כל עולם הכדורגל, והיה ברור שאחת משתיהן תזכה בתואר האליפות. באנגליה, לפחות לפי שעה, התחרות ניטשת בכל עוזה בין סיטי לליברפול.
סיטי יותר מבריקה. המאמן פפ גווארדיולה הוא גאון כדורגל אמיתי, ו"הקבוצה השנייה של מנצ'סטר" משחזרת עכשיו את ברצלונה הגדולה מלפני חמש שנים. סיטי היא קבוצה של מאמן, שטביעת ידו ניכרת בכל מהלך. גם ליברפול מתעלה תחת שרביטו של יורגן קלופ. קשה לומר דברים כאלה על צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד או טוטנהאם.
