במוצאי שבת, 4.3, תגיע הזמרת דיקלה למופע בתיאטרון ירושלים. המופע "סיפור אופטימי", כשמו של אלבומה האחרון, יכלול גם את להיטיה מהאלבומים הקודמים כמו: "הוא כותב לי מאמי", "ואם פרידה", "שבע בערב", "אל תלך" ועוד.
"במופע יהיו שישה נגנים, תאורה חדשה ועיבודים חדשים לשירי האלבומים שלי", אומרת דיקלה בשיחה עם "כל העיר", "זו חגיגה, זו סערה ויש ביקורות מדהימות על המופע הזה. בדרך כלל הוא סולד אאוט מראש. מאוד מרגש".
דיקלה, כך חשוב לה לציין, היא מהאמנים שמגיעים לא מעט להופיע בעיר, וכשהיא עושה זאת האולמות בדרך כלל מתמלאים במהירות. "אני נהנית מאוד להופיע בירושלים", היא אומרת, "לא מזמן עשיתי שתי הופעות בזאפה ירושלים והיה לי נורא כיף. אני אוהבת להופיע בירושלים כי תמיד מקבלים אותי עם המון אהבה".
את מגיעה לעיר גם מעבר להופעות?
"כן. אני מגיעה הרבה לירושלים, גם במסגרת העבודה וגם במסגרת פרטית, לכותל ולדברים שקשורים לקדושה. בלילות ולא בימים".
יש לך מקום אהוב בעיר?
"אני אוהבת מאוד את מסעדת דארנא ומגיעה לשם לא מעט. אין אזור מסוים שאני אוהבת במיוחד. אני אוהבת את הכל ואני מסתובבת הרבה עם האוטו בעיר".
יש לך משהו לומר לירושלמים שמתכננים להגיע להופעה?
כן, שיתלבשו יפה ויבואו לשמוע אותי בתיאטרון. הולכת להיות לנו פגישה יפה".
שמה המלא הוא דיקלה דורי, והיא בת למשפחה ממוצא מצרי־עיראקי. לתודעה הלאומית פרצה בשנת 2000, כשהוציאה את "אהבה, מוזיקה" שחשף לראשונה לקהל את הסגנון הייחודי המשלב מוזיקה ערבית עם פופ. מאז הוציאה את האלבום "עולם" (2004) ו"ארלוזורוב 38" (2010), שזכו לפחות תשומת לב. לעומתם "ואם פרידה" (2014) זכה להצלחה גדולה. אחריו, בשנה שעברה, יצא האלבום האחרון "סיפור אופטימי".
את מרוצה מהאופן בו התקבל האלבום האחרון?
"התגובות, ברוך השם, הרבה יותר טובות ממה שחשבתי, וזה כיף. לא שהיו לי ציפיות נמוכות אבל אני מציאותית, ובדרך כלל לא באה עם ציפיות גבוהות. כך אני אולי שומרת על עצמי. אבל לשמחתי הן היו חיוביות מאוד. כל תהליך העבודה על האלבום היה תהליך של בירור רציני מאוד. זה לא פשוט בכלל ליצור יש מאין, אבל זה הדבר הכי מרתק שיש והכי מאתגר. זה חיפוש שדורש הרבה נחישות. היו הרבה משברים, הרבה עליות ונפילות אבל צלחנו אותן. כל העבודה עליו לקחה שנתיים".
איך היית מאפיינת את האלבום בתוך המהלך הכולל של היצירה שלך לאורך השנים?
"אני חושבת שהוא מרוכז יותר. הרבה יותר מתומצת מכל האלבומים האחרים שלי. אני חושבת שאני יותר מפוקסת. האלבום הבא יהיה בכלל בפוקוס אחר לגמרי. התחלתי רק עכשיו לעבוד עליו כך שעוד מוקדם לספר עוד".
עברת בעצם תהליך איטי שהוביל בסופו של דבר להצלחה גדולה.
"אני לא יודעת אם זה 'לאט' או 'גדול'. המילים האלה לא כל כך מדברות אלי. אני מאמינה שהתהליך הוא טבעי. כשהפרי רק מתחיל להבשיל הוא מר מאוד, עד שהוא מגיע לשלב שניתן לנגוס בו וליהנות. זה לוקח זמן, וזה תהליך טבעי. כך דברים אצלי אמורים להיות, וזה מהמם. אני רק בהתחלה. אני לא מרגישה שאני בהצלחה גדולה. אני מרגישה שאני בתחילת הדרך".
מה החלום שלך להמשך הדרך המקצועית?
"החלום הוא חלום טבעי – שהמעין ימשיך לזרום ושיוספו עוד מעיינות. למצוא את הניגון שלי כל הזמן. זה תהליך מתמשך".
ומה דעתך על הצלחת האינסטנט שמציעים כיום בתכניות הריאליטי?
"אני בעיקר אומרת תודה לאל על כך שאצלי זה לא כך. אני יכולה להעיד בעיקר על עצמי. אני חושבת שהתופעות של הצלחה מהירה צמחו באופן טבעי והשטח התאים את עצמו. בעיני, כל מה שאמיתי הוא ראוי. יש אמנים בריאליטי שהם באמת ראויים, אבל אלה עולמות שאני בכלל לא חוויתי אותם".
הנושא המזרחי מאוד מדובר כיום. כיוצרת מוזיקה מזרחית את מרגישה שהשיח לוקח את הנושא למקומות הנכונים?
"אני לא עושה מהמזרחיות שלי מקצוע. המזרחיות שלי היא חלק ממני, היא התרבות שלי. אני לא מביאה אותה כדבר שבגללו אני פה. אני פה כי אני דיקלה ויש לי מה לומר. מזרחיות זה הטעמים וזה לא הפרונט. אני לא ממקצעת את היותי מזרחית ואני לא אוהבת כשאחרים עושים את זה. אני לא מרגישה שזה משהו שאני שותפה או שייכת אליו".
